שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שכירות, קנייה ומכירה

קנייה במבצע

undefined

כולל דיינות בית אל

כ"ב אלול תשע"ג
שאלה
שלום לרב קניתי בחנות שבה היה מבצע כל הקונה למעלה מ50 ש"ח מקבל זכות לקנות מוצר אחר בשקל. סכום קנייתי היה פחות מ50 שח לכן ביקשתי מחבר שנצרף קניותנו ואז אכל להנות מן המבצע.מה הרב אומר ? תודה
תשובה
התשובה בקיצור: דין זה תלוי בדעת הבעלים, אם להתיר או לאסור דברים כאלו. לכן בחנות מקומית יש לשאול את בעל החנות אם הוא מרשה, וברשת מקומית יש לשאול בקופה הראשית (הקופאי בהרבה מקומות אינו בר סמכא להכריע העניין הזה.) אם אין את מי לשאול, למקל לעשות כך יש על מי לסמוך. הרחבה: הגמ' (ב"מ ס.,:, וכן בשו"ע חו"מ רכח יח) נאמר שמותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות, כדי להרגילם שיקנו ממנו. וכן יכול למכור בזול יותר מהשער, כדי שיקנו ממנו, ואין בני השוק יכולים לעכב עליו, ואין בזה משום אונאה או גזל. (אומנם, י"א שאסור לשבור את השוק לגמרי ולגרום שאחרים יפלו, אך אין זה הנדון שלפניו.) ולפי זה כל בעל חנות או רשת רשאי לעשות מבצעים ולהוריד מחירים ע"מ למשוך לקוחות, ואין בזה משום הונאה, והוא בעצמו רשאי לקבוע את התנאים והמגבלות על המבצעים שהוא עושה. אדם המממש את המבצע שלא ע"פ התקנות שקבעו הבעלים הריהו גונב מהבעלים, שהרי לוקח ממון שלהם בלא רשותם. (שו"ע חו"מ סימן שמח, פתחי חושן ח"ה ה"א) עפ"ז ברור, שהתשובה לשאלה זו תלויה בדעת הבעלים, אם הם מסכימים לצירוף קנייה בין שני אנשים הדבר מותר, אך אם אינם מסכימים, אסור. וא"כ, צריך לברר מה דעת הבעלים של החנות; אם זו חנות מקומית, יש לשאול את בעל החנות הנמצא בה, או אם יש אדם אחר מטעמו המוסמך לקבל החלטות בענייני תשלומים והנחות וכיו"ב. ואם זו רשת גדולה, אפשר לשאול בקופה הראשית. אם אי אפשר לשאול, למיקל יש על מי לסמוך, מכמה סיבות: 1. הולכים ע"פ הנוסח היבש של דף המבצע התלוי/מחולק בחנות בו נכתב קניה/קונה, שפירושם לקיחת סחורה תמורת תשלום, ודבר זה אכן התבצע כאן, ואם הבעלים רוצה להגביל הוא צריך לכתוב זאת במפורש. אך לפי זה אם בקופה כל אחד מוציא כסף לשלם על חלקו, לכאורה הדבר נהיה בעייתי, כיון שיש כאן שני קונים ולא 'קונה'. (ע"פ הגדרת המילה קניה/קונה במילון אבן שושן). דבר זה נראה נכון אף ע"פ החוק, שחוזה שרירותי הנכתב רק מצד בעל החנות, מתפרש דווקא לטובת הלוקח. (אפשר לעיין בזה באינטרנט בחוק החוזים אחידים סע' 25, באתר 'נבו'. אומנם, החוק בסעיף 12 לחוק החוזים, דורש 'תום לב', והפרשנות לכך יכולה לשנות את הדין לגמרי.) 2. אומדנא; מטרת המבצעים למשוך קונים, שגורם לשם טוב ולעוד קונים לבוא. וגם שבעל החנות לא יכול לדקדק על כל לקוח, מה מטרתו ועבור מי קונה, ולכן מוחל. (כך פסק הרב ליאור, שמדינא הדבר מותר כי נראה שהם לא מדקדקים בזה, אך לא ראוי לעשות כך.) ועוד שהכל נעשה במחשבי הקופה באופן אוטומטי ופעולה חריגה מצריכה אישור מנהל, א"כ, אם המחשב לא מונע מהקונה את המבצע, סימן שזה תקין מבחינת הבעלים. אומנם, יש להסתייג מן האמור לעיל; אומדנא זה דבר לא מוחלט כלל, ואפשר לאמוד את הדברים אחרת. גם בדבר כתוב יש לדקדק בכל פעם בלשון הכתובה בנוסח המודעה, בגלל שהמשמעות משתנה בשינוי קל בנוסח. ועוד יש להסתייג מן הפרשנות שנתנו למילה קניה. וכן יש כאן ספק, ובדיני ממונות, הכלל הוא שהולכים לקולא לנתבע ולחומרא לתובע ואין מוציאים ממון מספק, בהתאם לכלל שהמוציא מחברו עליו הראיה. במקרה זה הקונה הוא התובע, ופוסקים לרעתו במקום ספק. אומנם, לפ"ז אם אדם כבר קנה את המוצר, המוכר לא יכול להוציא ממנו במקום ספק, כיון שהוא עכשיו הנתבע. (ע' חו"מ, סמ"ע ס' עט ס"ק לב, ס' רכ ס"ק יג, ש"ך ס' כה ס"ק ב, יט.) לכן נראה למעשה, שאם אדם לא יכול לברר מה דעת בעל החנות, שיקנה באופן רגיל ולא יממש את המבצע, ולא יכנס לכל מיני ספקות, אומנם הרוצה להקל בדבר, יש לו על מי לסמוך. כמובן, אם בעלי הרשת אמרו במפורש שאינם מוכנים לניצולים כאלו, הדבר אסור באופן מוחלט אע"פ שלא פרסמו את הדבר בחוצות, שהרי אנו יודעים שאין דעתם לתת את המוצר באופן זה, ובזה אין מקום לסברות משלנו. כתיבה וחתימה טובה הרב ש. ידידיה לוי
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il