למה יש געיה בפסוק 'כל עצמותי תאמרנה'? ולמה מבטאים את האות כ' של 'כל' בפתח שכמעט בכל המילים כל מבטים אותם בחולם? מה בכלל הפירוש של כל בפתח?

לשואל שלום, בחומשים מדויקים מלבד הגעיה (מתג) המציינת סוף פסוק אין כל סימון נוסף. באשר למילה "כל". בלשון הקודש שני סוגי קמץ: קמץ גדול וקמץ קטן. אף על פי שצורתם שווה, הגייתם אינה שווה, את הקמץ הגדול הוגים כפתח ואת הקמץ הקטן כחולם. מילה שהניקוד האחרון בה הוא קמץ ואחריו נח נראה (כל אות חוץ מ-א' או ה'), ונסמכת במקף למילה שאחריה - הקמץ הוא קמץ קטן. לדוגמא: "בכל-לבבך", "תזכר-לנו", "וגדל-חסד". כל זאת דווקא כשאין מתג משמאל לקמץ, אבל כשיש מתג - הרי זה קמץ גדול. לדוגמא: "אשר גר שם" (בראשית לה, כז), "הצד ציד" (שם כז, לג). יוצאת מן הכלל היא תיבת "כל" כשבאה במקף, שאף על פי שיש מתג בצד הקמץ - הוא קמץ קטן. לדוגמא: "כל הבכור" (דברים טו, יט). ובאשר לפסוק "כל עצמותי תאמרנה" (תהלים לה, י), אין מקף במילה "כל", ולכן היא בקמץ גדול (ראה מנחת שי ורד"ק שם). בברכה נאמנה