אני שואלת היום הרבה שאלות אולי כי זה לילה של קרבה להשם אבל פשוט יצא לי לראות הרבה שיעורי תורה של רבנים הערב וזה גורם לי לחשוב יותר על היבטים דתיים אז סליחה אם זה חופר אני פשוט רוצה להרגיש שלמה בעבודה שלי עם השם. איך להרגיש שהנסיונות שלי שווים?אני דתייה מהבית ולכן הקשיים שלי הם נורא קלים כאילו אין לי את הקושי של חוזרת בתשובה אמיתית. אין לי לקרוע מכנס אין לי את הנסיון הזה של עוד סנטימטר בחצאית או לא ללכת עם גופיה הנסיונות שלי פשוטים לא כאלה שאני אבכה כשאני אבחר במה שהשם רוצה ממני ובעיקר מתרכזים באמונה בהשם, לשון הרע, כיבוד הורים, וטלפון לא כשר ואני לא מרגישה שהשכר של המצוות שלי שווה כאילו אני לא אגיד שהייתי רוצה ניסיונות קשים יותר או שהייתי רוצה להיות בצד החוזר בתשובה הזה כי אני באמת מודה להשם שכבר נולדתי בצד שיודע את האמת אבל אני כן מתבאסת על עצמי שאני לא מגלה את הקב"ה כמו שהן מגלות אותו שאני לא מרגישה את ההתקדמות כמו שהן מרגישות שאני לא מרגישה שההתגברות שלי על משהו מסוים הוא שווה ערך באותה המידה ואני מבינה שכל אחד ומה שהשם נתן לו אבל בא לי שגם לנסיונות שלי יהיה ערך וקושי אמיתי בא לי להרגיש שאני מבטלת את עצמי לפני הקב"ה כשאני עושה מעשה מסוים נגיד כשאני בוחרת ללכת עם חצאית בלי שסע זה לא באמת יהיה לי קשה כי אני בראש שלי אני יודעת שאני משמחת את השם וזה לא כזה הבדל מבדרך כלל רק סך הכל לתת קצת יותר אושר להשם ולהתקדם עוד קצת לפניו לעומת בנות שבוחרות בין מכנסיים לחצאית מרגיש לי שהם יותר ממני אני באמת חושבת שבעלי ובעלות תשובה הם כל כך גדולים ולמרות שאני דתייה אני לא מרגישה שאגיע לרמתם מעולם וזה מבאס אותי איך להתמודד עם התחושות? ובעזרת השם שלא יהיה לי נסיונות קשים זה לא היה קריאה לזה שאני רוצה קושי בצניעות או בכל דבר אחר.

בס"ד שלום לך. שמחתי מאוד לקבל את מכתבך היפה והחשוב, וסליחה על העיכוב שלי בכתיבת התשובה. חשוב מאוד לדעת, שלעולם לא צריך לחשוש מלשאול, שכבר אמרו לנו חכמנו זכרונם לברכה, שלא הביישן למד ולא הקפדן מלמד. ולכן, חשוב לשאול, חשוב ללמוד ולא לחשוש שמכבידים. התחושה שאת מתארת היא תחושה מוכרת ועמוקה מאוד בקרב מי שגדלו בבית דתי. כשגדלים לתוך שגרה מצוותית, קל להרגיש שהדברים נעשים ב"מצוות אנשים מלומדה", או שחסרה הסערה והדרמה של פריצת דרך דרמטית כמו זו שחווים חוזרים בתשובה. עם זאת, למחשבה ולעבודה הרוחנית של מי שגדל בתוך המערכת יש ערך עצום ויחיד במינו. כמה נקודות למחשבה שיוכלו לעזור בשינוי הזווית והרגשת הסיפוק בעבודת השם: ניסיון השגרה והעקביות: חז"ל והספרים הקדושים מדברים רבות על מעלת ה"תמיד". לפרוץ דרך ברגע של התעוררות זה מרגש, אבל לשמור על אש קבועה לאורך שנים, בתוך השגרה היומיומית, זו מעלה רוחנית אדירה. העמידה היומיומית במשימות הקטנות והמתמשכות דורשת נאמנות עמוקה מאוד. בניין והתקדמות אמיתית היא רק על ידי התמדה, ממש כמו אדם שרוצה לבנות בית, בלי התמדה הבית לא ייבנה. כך ההתמדה שלך מאוד מאוד חשובה, ופעמים רבות בה נמצאת ההתמודדות של אנשים. העבודה הפנימית שאינה נראית לעין: הקשיים שציינת - שמירת הלשון, כיבוד הורים, אמונה, והתמודדות עם הפיתויים שבמכשיר הסלולרי - הם מהניסיונות העמוקים והקשים ביותר שיש. אלו אינם דברים "פשוטים"; אלו ניסיונות של הלב, המחשבה והמידות, שדווקא בהם נמדדת עבודת השם הפנימית והזיכוך האישי. "שמחה של מצווה" מתוך קירבה טבעית: הנכונות והטבעיות שבהן את עושה רצון השם (כמו הרצון לשמח את הקב"ה בפרטים הקטנים) אינן חיסרון, אלא דרגה גבוהה של חיבור. כשרצון ה' הופך חלק ממי שאת, זהו הישג רוחני כשלעצמו, ולא סימן למחסור במאמץ. תפקידו הייחודי של כל אדם: לכל נשמה יש את המסלול והעבודה המיוחדת שלה. אין צורך להשוות את עבודתך לעבודתם של אחרים; הקב"ה אינו מחפש אצל שום אדם דרמה, אלא כוונה, אמת ומאמץ שמותאמים למקומו ולכלים שניתנו לו. התשוקה שלך להתקדם ולהרגיש קרובה יותר אל הקב"ה היא כשלעצמה רצון זך ועבודת השם אמיתית., לכן, היי שקועה ועסוקה במעשה שלך, בדברים הנפלאים שאת עושה, ואל תהיי עסוקה באחרים, דעי שאת אהובה בעיני ה' יתברך והוא יתברך אינו עסוק בהשוואות האלו. בברכה רבה. הרב יצחק גרינבלט.