מדוע אנחנו כאן בעולם? -אני יודעת שזו שאלה כללית מדי לכן אני אנסה למקד: א. אני יודעת שאם כבר באנו לעולם צריך לחפש משמעות בחיים שלנו,לפעול לתיקון העולם וכו’. אבל למה בכלל הגענו לכאן מראש?? אני בטוחה שלנשמה הרבה יותר טוב בעולם הבא ושם הוא מקומה. ב.מצד אחד אומרים שהעולם הזה, כמה שיש לנו בו תפקיד וכו’, הוא רק פרוזדור והמקום האמיתי של הנשמה הוא בעולם הבא. אבל מצד שני שאדם חולה מתפללים עליו לא רק שלא יכאב לו [שזה הגיוני..] אלה גם שלא ימות ,וכך גם אדם שנפטר, הרי לאותו אדם בוודאי הרבה יותר טוב שם למעלה,שהוא במקומו האמיתי.קרוב לה’. מקווה שהצלחת להבין את השאלות שלי. תודה רבה רבה

הקב"ה חפץ בטובתנו. כדי שיהיה לנו טוב אנו צרכים להיות בשתי תחנות שהם ממש שונות אחת מהשניה. התחנה העיקרית היא העולם הבא, ששם הנשמות מתענגות בקרבת ה'. אולם כדי שהעולם הבא יהיה שלם וגדול ויהיה עולם עם כוח התעלות והתפתחות צריך שאדם יזכה בעולם הבא לא במתנה שהיא מוגבלת אלא בדרך של קנין שהוא השתדל ויצר את העולם הבא שלו. הדבר דומה לאבא שרוצה להעניק לילד שלו טוב. לילד קטן הוא דואג כל הזמן לטובתו ונותן לו מתנות. אולם המתנה הכי גדולה זה אם האבא מעביר מהחכמה שלו ומהתכונות שלו לבן שלו עד כדי כך שגם הילד יהיה דומה לאבא שלו ויוכל בסוף להיות אבא. אם היה רק עולם הבא היינו נשארים כל הזמן כמו ילד תינוק. רק על ידי העצמאות והמרחק שאנו מתרחקים מהקב"ה בעולם הזה ואז אנו בכוחות עצמנו שבים אליו ורוכשים בבחירה החופשית שלנו את המעלה האלוקית אנו נהפכיים להיות לא רק מלאכיים אלא גם אלוקיים.לכן אנו גם אוהבים את התחנה שנקראת העולם הזה משום שהיא מאפשרת לנו לרכוש את מעלתינו האלוקית. אדם שמסתלק מן העולם זה משום שהקב"ה החליט שהוא מיצה את תפקידו בעולם הזה וראוי שיעבור לעולם הבא. הצער הוא על כך שאנו מתרחקים מהטוב שהיה לנו ולעולם הזה כולו בנוכחות של הנשמה היפה והטובה שהיתה כאן איתנו. הצער הוא על מה שאנו חסרים. יש גם צער על כך שהסילוק של האדם מהעולם הזה לעולם הבא לא עובר חלק וצריך לעבור דרך היסורים של הפטירה והמיתה. חבל שלא כולנו כמו אליהו הנביא שעלה בסערה השמימה ואז כל הצער שהיה לאלישע רק על סילוק הקירבה לאליהו הנביא. אנו מצטערים על הנפילה של העולם כתוצאה מחטאי האדם נפילה שמייסרת אותנו תוך כדי פטירה.