שלום כבוד הרב. אני תלמיד שיעור ב בישיבה גבוהה, וברוך השם הולך מעולה בישיבה. אני אוהב את הלימוד ורוצה לשקוע בו כמה שיותר עד הגיוס, שאני לוקח את הזמן אליו. הבנתי על עצמי שאני לא רוצה קשר עם בנות כרגע, מבחינתי קשר זה רק עבור חתונה, וכל עוד אני רוצה לימוד ואחכ שירות צבאי משמעותי אין לי מה להתחיל קשר ולחכות הרבה זמן עד שאגיע למצב יותר אידיאלי בחיים שלי ואקדם אותו לחתונה, כי קשה מאוד לשלב בין שלושתם באותו זמן. אבל יש לי בעיה אחת: למרות ההבנה שלי שהובילה להחלטה, אני לא מצליח להפסיק לחשוב על זה. גם על בנות שהכרתי בעבר, וגם על בנות שאני פוגש מידי פעם בשכונה וכו. אני יודע שאני לא רוצה קשר כרגע ואני גם לא מקדם שום מקום לקראת קשר, אבל בכל זאת אני חושב על חתונה כל הזמן וקשה לי להתמודד עם זה, למרות שאני יודע שאני לא רוצה את זה כרגע. איך מתמודדים עם המחשבות האלו? איך מצליחים להגיד לעצמך להפסיק לחשוב על זה ולהתמקד במה שיותר חשוב כרגע, שזה הישיבה והצבא? זה ממש קשה רגשית לקבל את זה ואני מרגיש כבר תקוע ככה. תודה רבה על התמיכה וההקשבה הרב!

שלום בשאלות של הדרכה מעיין השאלה ששאלת הכי נכון יהיה לשאול רב שמכיר אותך ואת אישיותך ויוכל לתת לך את ההדרכה הכי מדוייקת שנכונה עבורך. אכתוב כלל אחד מרכזי וחשוב בכל תחום של התמודדות. כאשר יש מחשבה שמטרידה את האדם, יותר נכון לא להתמודד איתה ולתת "תשובות" טובות או דרכי פעולה כנגד אותה מחשבה אלא פשוט להניח לה, ולעסוק בתחום אחר לגמרי, בלימוד, בעשייה, בפעילות. ההתעסקות באותה חשבה שמטרידה, גם בדרך החיובית של מציאת פתרון או דרכים למנוע את הופעתה שוב, אם הם לא מצליחות הם גורמות רק להעצמת כוחה של אותה מחשבה. לכן מומלץ להניח לה כעת, ובשעה שהיא מגיעה "לא להתווכח" איתה אלא לפרוש לעניינים מעשיים אחרים. בהצלחה רבה!