שלום רב, יש לי כמה שאלות לגבי פדיון הבן: א. ב"ה בנינו הבכור נולד בטו בתמוז תשפ"ד 21.8.2024 בשעה 17:50, רציתי לשאול באיזה יום בדיוק , צריך לבצע את טקס הפדיון. ב. האם עושים את הפדיון בלילה או ביום? ג. האם צריך לעשות סעודה על פת (לחם) או שמספיק מזונות, כגון עוגות וכדומה? ד. האם חובה שיהיה מניין בפדיון הבן?

שלום ומזל טוב! א. פדיון הבא הוא לאחר שמלאו שלושים יום, כלומר ביום השלושים ואחד מהלידה (שו"ע סי' שה סע' יא). השיטה הפשוטה לחשב זאת היא ללכת ארבע שבועות קדימה, לאותו יום בשבוע ולהוסיף יומיים. בענייננו הלידה היתה ביום ראשון ט"ז בתמוז, ולכן תאריך הפדיון הוא יום שלישי ט"ז באב. ב. יש שכתבו, שהמנהג הוא לעשות את הפדיון ביום (ש"ך סי' שה יב, דעת כהן קפה, הגר"ח פלאג'י, הג"ר מרדכי אליהו). רבי עקיבא איגר (שו"ע שה יא) בשם הנודע ביהודה ביאר שהטעם שנוהגים לפדות ביום הוא שאם פודים בליל ל"א לפעמים עדיין לא עברו משעת הלידה עשרים ותשעה ימים ושתים עשרה שעות וכארבעים וארבע דקות, שהוא שיעור "חודש" האמור בתורה, ויש שיטה בפוסקים שצריך שיעבור שיעור זמן זה עד הפדיון. לפי זה אם עברו משעת הלידה עד ליל שלושים ואחד עשרים ותשעה ימים ושתים עשרה שעות וכארבעים וארבע דקות יש אומרים שאפשר לכתחילה לעשות את הפדיון בליל שלושים ואחד ואין צורך לחכות ליום (כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, וכן כתב האור לציון ח"ב טז ח לבני ספרד, וכן דעת הגרצ"פ פרנק כמובא בילקוט יוסף שובע שמחות ח"ב סוף הע' סז). ויש אומרים שאפשר לפדות בליל ל"א אפילו אם לא עברו משעת הלידה עשרים ותשעה ימים ושתים עשרה שעות וכארבעים וארבע דקות (ערוך השולחן שה מג, יביע אומר (ח"ה יו"ד סי' כה). ג. לא חייבים לחם, ואפשר להסתפק במזונות (הגר"ע יוסף כמובא בילקוט יוסף שה הע' סו). אך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שנוהגים לעשות סעודה עם לחם. עכ"ד. לכן כדאי לעשות סעודה עם לחם. ד. אין חובה שיהיה מניין, אך ראוי להדר שיהיה במעמד עשרה מישראל (כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א). וראה ברמ"א (יו"ד שה י) שנוהגים לעשות סעודה "כדי לפרסומי מלתא". ראה גם בספר פדיון הבן כהלכתו (פ"ח ה"ד). הרחבה: ב. כתב הש"ך (שם) שנוהגים לעשות פדיון הבן ביום. וכן כתב מרן הגראי"ה קוק בדעת כהן (שם). ובספר ברית אליהו לגר"מ אליהו כתב שהמנהג לעשות את הפדיון ביום. כמה טעמים נאמרו למנהג לפדות ביום ולא בלילה: א. לחוש לשיטה שסבורה שעיקר החשבון תלוי בזמנו המדויק של חודש הלבנה, שהוא עשרים ותשעה ימים ושבע מאות ותשעים ושלש חלקים. כלומר עשרים ותשע יום, שתים עשרה שעות, וכארבעים וארבע דקות (רבי עקיבא איגר על השו"ע שה יא). כפי הנראה זה הטעם העיקרי. ב. מפני הפרסום (משיב דבר ח"ב פה). ג. מפני שיציאת מצרים היא מעין פדיון הבן הבכור, וכפי שנאמר בפסוק בני בכורי ישראל, ומכיון שהיציאה היתה ביום, לפיכך הפדיון צריך להיות ביום (הגר"ח פלאגי כמובא ביביע אומר שם). ערוך השולחן (שה מג) הבין שאין מנהג כזה, ולא הזכירו הפוסקים עניין זה כמנהג מחייב אלא שכך דרכו של עולם, וזה לשונו: "דאטו מבואר בשום מקום שאין פודין בלילה ומדינא מותר גם בלילה ולא הוזכר בשום פוסק אף למנהגא בעלמא ורק דרך העולם כן הוא לפדות בבקר ולעשות סעודה וכמה פעמים שפודין גם בלילה אלא וודאי שאין להשגיח כלל על י"ב תשצ"ג". נראה מהמשנה ברורה (סי' תקסח ס"ק כ) שאם אין צורך לפדות בלילה פודים ביום. כך כתב לגבי פדיון בתענית: "וע"כ אם חל פדיון הבן ביום תענית ציבור אף שנוהגים לפדותו ביום התענית הסעודה אין עושין ביום כי אם אחר כך בלילה [מ"א] ובהגהת חתם סופר מצדד דאף בזה יעשה הפדיון והסעודה בליל כניסת יום ל"א ע"ש. ובשער הציון (ס"ק כד) הוסיף: ומיהו, יהיה נזהר שיהיה לאחר שנשלם מלידתו על כל פנים כ"ט ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים, דלפעמים אם נולד קודם שקיעה עדיין שיעור זה אינו". וכן מבואר בדעת כהן (קפה): "ע"ד זמן הפדיון של בכור, לכתחילה מנהג פשוט הוא לפדות דוקא ביום ל"א, ובודאי אם נולד בסוף היום, באופן שביום ל"א עדיין לא יהיו מתמלאים כ"ט ימים י"ב תשצ"ג". עכ"ל. משמע מלשונו שגם כשעבר זמן כ"ט ימים י"ב תשצ"ג, המנהג הוא לפדות דווקא ביום. בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' קצו) כתב שבמקרה שכבר הזמינו את הקהל ביום שלושים לעת ערב, ואם יצטרכו לעשות את הפדיון למחרת יהיה בושה, אזי גדול כבוד הבריות ויכולים לעשות את הפדיון בליל שלושים ואחד אף אם לא שלמו עשרים ותשע יום, ותשצ"ג חלקים. ובשו"ת יביע אומר (ח"ה יו"ד סי' כה) האריך שהעיקר להלכה כדעת השולחן ערוך שאפשר לפדות בלילה אף אם לא שלמו עשרים ותשע יום, ותשצ"ג חלקים, ויש בכך אף צד הידור משום זריזין מקדימין למצוות. וסיים היביע אומר: "ולדידי חזי לי שמכיון שמבואר בדברי התרומות הדשן (סי' רסט) שחיוב הפדיון חל בליל ל"א אפילו לא שלמו לו כ"ט י"ב תשצ"ג, וכן דעת מרן הש"ע אשר קבלנו הוראותיו, (וכמ"ש הב"ח בתשובה (סי' קכה) והפרח מטה אהרן ח"ב (סי' פא) הנ"ל, בדעתם). וכן הסכימו לדינא הרבה מגדולי ישראל, ומהם, הרב פרח מטה אהרן, והרב גנת ורדים, והרב כתר כהונה, והגאון יעב"ץ, והמהר"ם שיק, והערוך השלחן, ונהר מצרים, והשדי חמד, הא ודאי שכן עיקר לדינא, ומה גם בהגלות נגלות דברי האשכול שכ"כ להדיא, וכן מתבאר מסתימת כל הפוסקים. וכן ראיתי בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז (בקונט' אחרון דף שלז ע"ב) שהביא דברי השד"ח הנ"ל, שאין להשגיח בכ"ט י"ב תשצ"ג".