הפרשת תו"מ מזיתים כבושים\ משטח ציבורי

שלום וברכה ברצוני לשאול: א. מתי חלה חובת ההפרשה על זיתים לכבישה? האם מותר לטעום מהם לפני הכבישה עצמה? (לאחר שנכנסו לבית ולמים שהוציאו מהם חלק מהמרירות) האם כדאי להפריש לפני הטעימה וכך צאת י"ח לכ"ע? ב. האם צריך להפריש תו"מ מזיתים שנגמרה מלאכתם אך נקטפו משטח ציבורי (שאינו גזל)?

שלום וברכה, א. נחלקו הפוסקים מהו זמן ההפרשה של זיתים העומדים לכבישה. יש אומרים שרק לאחר הכבישה שאז הם ראויים לאכילה וזה נחשב גמר מלאכתם (רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים קז, הגר"מ אליהו כמובא בהתורה והארץ ח"ה). ודעת רוב הפוסקים שגמר מלאכתם הוא לפני הכבישה שכבר נגמר מלאכתם בשדה (ציץ אליעזר חלק א סימן ט, יביע אומר ח"ה יו"ד כט, הגר"ש ישראלי בעמוד הימיני סי' כט עמ' רצז). למעשה, לכתחילה יש להפריש לאחר הכבישה אך אם אתה חושש שמישהו עלול לקחת מהזיתים לפני שתפריש - עדיף להפריש מהזיתים לפני הכבישה (עי מנחת שלמה ח"א סי' נז). ב. פירות הפקר פטורים מתרומות ומעשרות (שו"ע שלא טז). אם הפירות גדלים בשטח ציבורי בעיר שלא איכפת להם מי קוטף - הפירות הפקר ופטורים. אם מדובר ביישוב קטנים שמקפידים שלא יקחו אנשים שאינם תושבי היישוב - הפירות אינם הפקר ('הלכות הארץ' פ"ז יד-טו). [ועיין בדבר חברון (יו"ד סי' תפה) שכאשר המועצה מקפידה שאנשים מבחוץ לא יבואו לקטוף בכמות מסחרית יפריש ללא ברכה].