אני מדריך כבר קרוב לשנה את שבטים מעפילים הרא"ה (עכשיו כתות ז’-ח’) בנים ובנות ביחד אבל ברמה דתית וצניעותית גדולה ממש (הבנים לא מדברים עם הבנות מחוץ לבני-עקיבא). אחד החלקים החשובים ביותר בהדרכה הם השיחות האישיות עם החניכים, שהם הכי יעילות והכי בונות באמת... מהתחלת ההדרכה הקפדתי לא לקיים שיחות אישיות עם החניכות שלי בגלל הצניעות ורב הישוב שלי עודד אותי ואמר לי שהמדריכה שאיתי תהיה כבר בקשר אישי עם הבנות. אך לצערי הזמן עבר והיו הרבה פעמים שהייתי רוצה לדבר עם החניכות ומפאת המניעות דחיתי זאת, למרות שהמדריכה שאיתי לא עשתה זאת והדבר כאב לי מאד. עכשיו, למדריכה נגמר הכח והמוטיבציה להדריך- והיא רוצה לעזוב בהקדם האפשרי, ואז אני אשאר מדריך לבד או שיחפשו מדריכה אחרת שתצטרף. כרגע אני חושב שאין לי ברירה ומכיוון שאני המדריך גם של הבנות אני לא יכול להתעלם מבעיותיהם למרות הבעיה ההלכתית העצומה שבדבר... אפילו חברים שלי (אני לומד בי"א בישל"צ) אמרו לי שאני מדריך גם של הבנות ואני חייב לעשות גם אתם שיחות אישיות... אבל אני עדיין לא יודע מה לעשות וזה לא נראה לי הכי מתאים.. מה לעשות?

אתה צודק אין זה נכון שמדריך ישוחח עם בנות חניכות שיחות אישיות. למרות שיש ערך חנוכי לשיחות אלו. לא כדאי לחפש היתרים וצריך להשתדל למצוא מדריכה בהקדם שתוכל לעשות זאת.