בפרשת השבוע הוזכר דינו של המחלל שבת, ודינו סקילה באבנים. איך אפשר להעניש אדם בעונש איום כל כך, איפה פה מידת הרחמים?

ספר החינוך כתב במצוה מז: "שורש מצוה זו, נגלה לכל כי מלך במשפט יעמיד ארץ, שאלולי יראת המשפט יהרגו בני אדם זה את זה, על כן ציונו האל ברוך הוא להמית הרוצח, ובחכמתו ברוך הוא ראה שראוי לענוש אותו במיתת חנק, והדבר נאות גם לדעתנו אנו, כי כאשר עשה כן יעשה לו, והרוצח כונתו להמית הנרצח במהרה כי מפחדו אליו ימהר מיתתו בכל כוחו, וכמו כן הקלה התורה במשפטו להמיתו בחנק שהיא מיתה ממהרת, ולא בשריפה וסקילה שהן בצער רב. ואולם במשפטי הזימה שנהנו העוברים בעבירה ונמשכה הנאתן קצת, תבוא בהן פעמים שריפה, פעמים סקילה." זאת אומרת שיש פה חוכמה אלו-הית הקובעת איך לסדר את הדברים, ומתי ראוי שאדם יהרג ובאיזה מיתה, אם זה מצד העניין להעמיד ארץ, ושאנשים לא יעשו דברים חמורים. או מטעמים אחרים של רצונו. ומתי אפשר להקל בעונש ובאיזה עונש. הרב אברהם פרל.