מדוע סולק רבי ירמיה מבית המדרש כאשר שאל על ניפול שרגלו האחת בתוך 50 אמה והאחרת מחוץ לחמישים אמה, האם שאלה זו שונה מהותית משאר השאלות ששאל (קב בארבע אמות וכדומה) או שמא הצטרפה שאלה זו לשאלותיו הקודמות והכמות המצטברת של שאלותיו במקרים "לא הגיוניים" הגדישה את הסאה? ובנוסף, אלו שאלות מוטב להן שלא יישאלו, הרי הרבה פעמים דנו חכמים במקרים שלכאורה "רחוקים מהמציאות" (כגון פיל שבלע כפיפה מצרית)?

חכמים דנו הרבה פעמים במקרים שאינם מציאותיים, מפני שעל-ידי מקרים אלו אפשר להגדיר דברים במדוייק. שאלת ר' ירמיה היתה שונה. לא סילקו אותו מפני שזה לא מציאותי, אלא מפני שחז"ל קבעו שיעור מסויים (50 אמה), ובשאלתו הוא בא להראות שאין הגיון בשיעור הזה, מפני שיש מקרה ששיעור זה הוא בעייתי. אבל חכמים סברו שצריך לקבוע שיעור מסויים, וממנו אין לזוז, וממילא לא שייך לערער על השיעור הזה, שכן היה ביכולתו לערער על כל שיעור אחר. לכן, כדי להראות לתלמידים שהשיעורים האלו מוחלטים, סילקו את ר' ירמיה מבית-המדרש.