בשעה טובה, לא מזמן נולדה לי בת שניה. אני מרגיש "מוחרם" ע"י משפחתי המורחבת כאילו קרה לי אסון שלא הבאתי בן זכר: לא מתקשרים להגיד מזל טוב, הסבתות מתעלמות - לא מברכות, לא מביאות מתנות. ורציתי לשאול את כבוד הרב האם יש סימוכין במקורות (אני לא דתי) ששמחת בת פחותה משמחת בן. זה מאד מתסכל ומאכזב אותנו ונראה לנו מאד פרימיטיבי (אני משתייך לעדה העיראקית)?

אין שום ענין להגדיל את שמחת הבן על שמחת הולדת הבת, אמנם יש שמחה מצות הברית אבל היא על המצוה ולא על הבן. אמנם יש ציפיות מבנים יותר מבנות כיון שדרך הבנים לפעול יותר בעולם החיצוני, אולם באותה מידה בנים לא מוצלחים יכולים לצער את ההורים יותר מהבנות. יתכן ובעדות המזרח יש קצת השפעה של תרבות האיסלם שמעריצים את הגבורה ומתוך כך את הגבריות. בתורה להבדיל מעריכים את האדם לפי טוב ליבו ופעולותיו ולא לפי מינו. כך מצאנו שתפילת רחל אמנו נתקבלה אצל הבורא כאשר תפילת האבות נדחתה על כן ראוי שתודה ל-ד' על המתנה הבת שקבלת ותשקיע את הזמן והכוח בחינוכה למידות טובות, לאהבת ישראל ולצניעות ואל תתיחס לדעתם של הסובבים. ובע"ה תזכה למזל טוב ולרוב נחת יחד עם רעיתך.