ומה אם האישה עובדת אבל לא עושה כלום בבית רק הבעל? האם היא מועלת בתפקידה? ואם הבעל לומד ולא מפרנס בכלל האם הוא מתחייב בעבודות הבית?

שלום וברכה! כפי שהוסבר בתשובה הקודמת, ההתחייבות הבסיסית של האישה היא עבודות הבית. אם היא עובדת מחוץ לבית על חשבון עבודות הבית (בישול, כביסה וכדומה), הדבר אפשרי בשני מקרים: א. אם הבעל מסכים לכך. ב. אם היא פוטרת אותו מאחריות לפרנסתה ("איני ניזונת ואיני עושה"). כפי שציינתי, יש מחלוקת בראשונים האם במקרה השני הפטור שלה הוא רק ממלאכות רווחיות שבבית ("טוויה בצמר") או גם מכל עבודות תחזוקת הבית, אולם ההכרעה למעשה היא שמחמת הספק אי אפשר לחייבה בעבודות אלו (ב"ש אה"ע סי' פ סקכ"א, ודוגמה לכך בפסקי דין רבניים ח"ב עמ' 5, פסק דין של הרב הרצוג והרב אלישיב והרב הדאיה). ברם, אם הבעל רוצה שהיא תעסוק בעבודות הבית והיא מסרבת ומאידך היא רוצה שהוא יהיה אחראי לפרנסתה היא אכן מועלת בתפקידה. לגבי בעל שלומד ולא מפרנס, בעיקרון זוהי התנהגות שמנוגדת להתחייבותו בכתובה, וההצדקה היחידה לה היא הסכמת האישה. גם לגבי עבודות הבית, כפי שמקובל בימינו שהבעל שותף להן במידה זו או אחרת, עליו לקבל את הסכמת אשתו. אינני יודע מה הרקע לשאלה. מכל מקום, אציין שוב שאינני דיין. והעיקר, שאלו כללי מסגרת פורמליים, והדרך הנכונה לפתור שאלות כאלו היא בשיח פתוח ומכובד, מתוך הבנה ששני הצדדים נושאים באחריות על כלל ענייני הבית וגם על התפתחותו האישית ורווחתו של כל אחד מהם. אם הבעל מתמסר לתורה ברצינות זוהי זכות לאישה לשחרר אותו מעול הבית, ומאידך שומה עליו "לחוש את הדופק" ולוודא שההסדר באמת מקובל עליה והיא מסוגלת לעמוד בו לאורך זמן בבריאות ובשמחה, ו"לתת כתף" בזמני קושי מיוחד.