ראיתי בכמה תשובות של הרב שראוי שלא להעיר לאשה או לבקש\לדרוש ממנה לשנות את הנהגותיה ולהחמיר כמו הבעל בכל מיני תחומים כגון צניעות, הכשרים וכו’. מה הטעם לכך, האם לא ראוי שהאשה (ובאותה מידה גם האיש) ידעו את רצון בן זוגם וינהגו לפיו גם אם זה דורש מהם מאמץ? הרי לא מדובר פה על חינוך בן הזוג אלא על דרך טובה יותר לחיות חיים משותפים, וברור שככל שיהיו גלויים אחד כלפי השני, כך הקשר יעמיק. וככל שישתדלו ויתאמצו לעשות את רצון השני כך הקשר ילך ויתחזק, וגם הגיוני שאם האשה, לדוגמא, לא תהיה לבושה כפי שבעלה רוצה, זה יפגום בקשר שביניהם, כי לבעל תהיה הרגשה לא טובה כל פעם שיראה אותה. ואם הבעל, לדוגמא, ילך לעבוד בעבודה שאשתו לא רוצה שהוא יעבוד בה זה יפגע בה?

אכן ראוי שהאשה תשתדל להתאים את עצמה להנהגות הטובות של הבעל. וכן הבעל ראוי שיתאים את עצמו לדברים טובים שיש בהנהגות האשה. אך ההתקרבות של האחד לשני צריכה להיות לא על ידי לחץ שהאחד לוחץ על השני. אלא זה צריך לבוא מתוך רצון עצמי של כל אחד כלפי השני. יש הרגלים שקשה לעקור בבת אחת. יש השקפות שהשתרשו ולא קל לשנות אותם. ועל כן יש להתאזר בסבלנות ולא לתבוע מהשני להשתנות. אלא כל אחד יעבוד על עצמו וכמים הפנים לפנים. אתה מתאמץ לבוא לקראת אשתך בדברים שחשובים לה, זה יביא לכך שגם היא תתאמץ לבוא לקראתך בדברים החשובים לך.