מחישוב שנות השפיטה של השופטים שבספר שופטים, מקבלים מספר שנים גבוה בהרבה מזה שאמור להתקבל, למשל - יפתח מכריז בנאומו למלך עמון שהארץ אינה בידיהם של העמונים 300 שנים (פרק יא פס כו) אך חישוב פשוט מראה שהיא אינה בידם 347 שנים או אם נחשב את השנים מיציאת מצרים עד לבניית בית המקדש (כמצוין בספר מלכים פרק ו פס א - 480 שנה מצאת בני ישראל ממצרים) נגיע למספר גבוה בהרבה. אם כן, כיצד הגיעו המפרשים לכך שבחלק מהמקרים שנות השעבוד והשפיטה כלולות יחדיו ובתקופת גדעון הן נפרדות? (לפי ספר "סדר עולם" כשנאמר "ותשקוט הארץ ארבעים שנה" או ותשקוט הארץ שמונים שנה" הכוונה היא ל 80 שנה או 40 שנה בהתאם שכוללות בתוכן גם את שנות השפיטה של השופט וגם את שנות השעבוד לאויבים פרט לתקופתו של גדעון אך לא מוסבר כיצד הגיעו למסקנה הזו). כיצד הם הגיעו למסקנה שכשנאמר שאלוקים נתן את בני ישראל ביד הפלשתים ארבעים שנה (פרק יג פס א) 20 שנה היו בתקופתו של שמשון ו20 שנה בתקופתו של יפתח? וכיצד הגיעו לכך שאצל חלק מהשופטים (למשל תולע ויאיר - אחד שפט 23 שנה השני 22) צריך להוציא שנת שפיטה אחת מן המניין כי הייתה משותפת לשניהם?

דברי המפרשים נשענים על מסורות שהיו בידיהם על השופטים ועל שנות כהונתם. בודאי שהיו שנים שבהם חפפו שנות שיעבוד עם שנות שפיטה, או שנים ששפט שופט אחד חלק של שנה ושופט אחר בחלק השני ומתוך כך לפעמים נמנו כאחת ולפעמים כשתים. אין הדברים שנכתבו על ידי הגדולים הראשונים כהשערה בלבד והם נשענים ע"י מסורת שהיתה בידם. ועיין בדרך דומה על הבדלי שנים ותאריכים בשנות מלכי ישראל ויהודה, בין ספר מלכים לבין דברי הימים. כך מובא ברש"י ובפרשנים אחרים. בדרך כך כלל הדברים מוכחים בגוף הכתובים כמו אצל אחזיה מלך יהודה שבדברי הימים ב' פרק כ"ב נאמר שמלך בן ארבעים ושתים שנים ואילו על אביו נאמר בפרק הקודם שמלך בגיל שלושים ושתים ומלך שמונה שנים, ויוצא שהבן היה גדול מאביו בשנתים. בודאי שכאשר כתבו פרק זה קראו את הפרק הקודם וא"כ ברור שללא מסורת חז"ל אי אפשר להבין את הכתובים.