אצלנו בבית הכנסת יש מניין שחרית בשעה שש בבוקר. לקראת החופש הגדול אני ועוד חברים החלטנו לארגן מניין לצעירים בשעה שמונה בבוקר. עד כה הצלחנו להגיע למניין רק ב- 50% מהמקרים, כך שלא כל יום יש מניין. חלק מהנערים מגיעים בגלל שאנחנו מעירים אותם. יש באפשרותי שאמא שלי תסיע אותי עם עוד חברים כל יום לאלעד מרחק של רבע שעה. האם עדיף להמשיך להתפלל אצלי בשכונה שהסיכויים הם 50% למנין אבל אם יהיה מנין אני מזכה עוד ילדים שלא יוכלו לנסוע למקום אחר להתפלל, או שעדיף לסגור את המניין ולנסוע להתפלל באלעד?

חז"ל אומרים "הנח את הספק ותפוס את הוודאי". עדיף שאימך תסיע אותך וודאי תתפלל במניין, ולא שבסוף לא תתפלל במניין.