האם התחייבות בכתב נחשבת לנדר, על אף שלא ננקטה לשון "נדר" אלא "התחייבות"? המדובר בהתחייבות לתת מעשר ממכירת נכס אם יימכר. אם אכן נחשב הדבר לנדר - האם ניתן להתירו אפילו אם כבר נמכר הנכס? יש לציין שקיים קושי כלכלי ממשי לקיים ההתחייבות. אם זהו נדר ולא ניתן להתירו, האם אפשרי הדבר לפרוס את קיומו על פני שנים - לכשירווח, ולשיעורין?

הבעיה היא עקרונית. יש לנו כלל ששבועה ונדר צריכים להיות בביטוי שפתיים ולא במחשבה. יש דיון בין הפוסקים אם אדם כתב, האם כתיבה כדיבור או כהרהור? קשה להכריע כאן באופן חד משמעי, אך כיון שיש דיעה בעניין צדקה שזה כמו עולה שגם מחשבה מחייבת (וודאי הייתה כאן מחשבה) ויש את הדיעה שכתיבה כדיבור, הינך חייב. לכאורה נראה שיש כאן חלות של נדר. אך אתה עדיין יכול להתירו, ללכת ל-3 אנשים ולמצוא פתח, שאם היית יודע שתהיה עני ח"ו לא היית נודר, כל נדר אפשר להתיר. ואכן, אפשר לפרוס את התשלום, כיון שלא התחייבת על זמן התשלום.