אני מדריך בבני עקיבא, הסניף שלנו הוא בעיקרון נפרד. אבל יש בו בעיה, הרצינות אצל הבנים ברמה מאוד נמוכה, וזה מתבטא בהרבה מהפעילויות שהסניף עושה, לעומת הבנות שהן באופן כללי יותר רציניות ויותר משקיעות.יכול להיות שהסיבה לכך היא שכמעט כל הבנים בפנימיות, ומגיל קטן היו להם מדריכים שלא העבירו פעולות באופן קבוע, ומשם התחילה האווירה של ה"חפיפניקיות" אצל הבנים בסניף. החניכים שלי אמורים להיות מדריכים בעזרת ה’ בקרוב, ועלתה הצעה שאת שבט נבטים (כיתה ד’), שהם חדשים בסניף, תדריך מדריכה יחד עם מדריך, כדי שיהיו להם פעולות באופן קבוע, וכדי שמגיל צעיר יתרגלו לכך (ואם שני המדריכים יהיו בנים אז אי אפשר שזה יקרה). מדיניות הסניף עד עכשיו היתה שרק בלית ברירה בנות ידריכו בנים, אבל במקרה הזה יש אפשרות ששני המדריכים יהיו בנים. האם זה רצוי או בכלל מותר לקבל הצעה זו?

הרצינות בפעילות בסניף היא דבר חשוב. אולם הדוגמא האישית ומה שמעבר לפעילות זה עוד יותר חשוב. כמעט ואי אפשר שיהיה דגם טוב לחניכים כשבן ובת מדריכים ביחד. היחד הזה נכנס לחניכים בראש וזהו ציור לא טוב. הציור שצריך להיות לחניכים שבגיל הנעורים הבנים מתפתחים לעצמם והבנות לעצמם. ההנהגה שרק בשעת הדחק בנות ידריכו היא ההדרכה הראויה. במיוחד בגיל צעיר יש צורך שהמדריך יתן "צ'פחה" או יקח על הכתפיים את חניכיו. יש צורך בקירוב בין המדריך לחניכיו וזה לא יכול מפאת הצניעות לצאת אל הפועל בצורה טובה אם יש מדריכות. הבנין של החניכים בסניף לא תלוי רק בכמות הפעולות וברצינותם. יש עוד דברים שבונים. אולם אם באמת אין בנים מתאימים משום שהם לא דגם טוב לחניכים [הדגש בבחירת מדריכים המידות והיראת שמים שלהם ולא כמה פעמים יהיו בסניף] אז עדיף לקחת שתי בנות שתהינה מדריכות.