תוך כדי קריאת פרשת עקידת יצחק בתפילת שחרית צצה בראשי תהייה. למה העקידה היא בבחינת ניסיון לאברהם אבינו? אמנם כתוב בפירוש שהאלקים ניסה את אברהם אבל גם כתוב שהאלקים פונה לאברהם ואברהם עונה הנני ואז אלקים מצווה אותו להעלות את בנו וכו’. כלומר, אברהם נמצא בגילוי מלא של הבורא ואם נמצא בגילוי מלא אז איפה פה הניסיון, וכי יש לו ברירה? הרי כל עניין הבחירה והאמונה נובע מהסתר הבורא ולו היה הבורא גלוי הרי לא היו כלל רשעים בעולם. ואם תאמר, שאברהם לא היה בגילוי מלא אז אדרבא אולי הניסיון הוא דווקא שלא יתכן שהבורא יבקש מאדם להקריב קורבן אדם ואז לא היה צריך לעקוד את בנו ובזה דווקא היה עומד בניסיון?

אברהם קיבל ציווי. אולם לאחר מכן שלשה ימים אברהם הולך לבד ללא נוכחות אלוקית. אלו שלשה ימים של הסתר שכינה של הרגשת מרחק מהקב"ה וכאן נולד הניסיון. כולנו מצווים על ידי הקב"ה ובכל אופן אנו לא מצליחים לעמוד במחויבות. אנו מעגלים פינות. הציווי לא נמצא אצלנו באותה עוצמה כמו בשעת הציווי. היכולת של אברהם שהציווי ישאר אצלו חיי וחזק גם לאחר ג' ימים זהו הנסיון. ב.אברהם היה יכול לטעון טענות רבות כנגד הציווי האלוקי וכמו שחז"ל אמרו שיכל אברהם לשאול "הרי אמרת ביצחק יקרא לך זרע הכיצד אתה אומר לשוחטו. אדם בלי תמימות ואמונה היה מעדיף לקיים את הציווי ביצחק יקרא לך זרע ולדחות את הציווי לעקוד את יצחק. אולם אברהם בתמימות אמונתו הלך בשמחה לקיים רצון אביו שבשמים. ג. מעבר למה שאמרנו הניסיון אינו נוגע רק לשאלה האם אברהם יעשה את ציווי ה' או שמא ימרוד בו. הניסיון הוא גם כשאתה עושה כיצד אתה עושה זאת. האם אתה עושה בשמחה ובשלמות או רק עושה לצאת ידי חובה. זהו תוכן הניסיון.