מי שקנה דירה ומשכיר אותה, האם צריך לתת מעשרות על שכר הדירה? מקובל לחשוב שעד שלא מכסים את עלות הדירה זה מתקזז, השאלה אם זה נכון, כי לדוג׳ אדם לקח מיליון שקל הון עצמי ועוד מיליון משכנתא מהבנק שכולל ריביות שווה 2 מיליון, ונניח השכירות היא 5,000, בסופו של דבר אחרי 50 שנה יש לו דירה ששווה 2 מיליון ביד שעלתה לו רק מיליון! לכאו׳ צריך לתת מעשרות 100,000 השאלה היא האם בתשלומים השוטפים או במכירה בסוף? והשאלה יותר מורכבת מתי שרק חצי מושכר, ובעצם 50% מהדירה הוא נהנה ממנה בעצם זה שהוא גר בה, ואחרי 25 שנה הוא כבר מקבל את כל מה שהוא שילם בשביל לקנות את החלק שעומד להשכרה?

שלום וברכה! בעקבות דבריך עיינתי שוב בנושא זה, וראיתי שאכן יש בעניין זה דעות שונות בין הפוסקים, והדרך המסתברת היא כפי דבריך, דהיינו שאין לקזז את שכר הדירה עד לכיסוי עלות הדירה, אלא יש לתת מעשרות כבר מתחילת השכרת הדירה. זאת משום שהתשלום עבור הדירה אינו הוצאה גרידא, אלא בתשלום זה האדם רוכש נכס שיישאר לו גם אחרי קבלת שכר הדירה. דהיינו: סוחר שקונה סחורה ומוכר אותה, מקזז את שווי הקנייה משווי המכירה, ונותן מעשרות רק על הרווח. אם למשל הוא קנה סחורה ב-100,000 ש"ח ומוכר אותה על פני זמן במחיר צפוי של 120,000, הוא לא צריך לתת מעשר כל עוד הוא לא הגיע לפדיון של 100,000 ש"ח. הסחורה שהוא קנה אינה "נכס", שהרי הוא מוכר אותה לאחרים, ובסוף הוא יישאר רק עם 120,000 ש"ח וללא סחורה כלל. ממילא הוא צריך לתת מעשר רק על 20,000, ורק לאחר שכבר כיסה את ההוצאה הראשונית של 100,000. אבל מי שקונה דירה ומשכיר אותה, המצב שלו הוא שונה – הדירה תישאר תמיד שלו. אם למשל הוא קנה את הדירה במיליון ש"ח ומשכיר אותה, לאחר שדמי השכירות יצטברו במשך השנים למיליון ש"ח עדיין יהיה לו לא רק הכסף הזה של דמי השכירות אלא גם הדירה עצמה תישאר שלו. ממילא, הסכום של ההשקעה הראשונית אינו נחשב כ"הוצאה", כיוון שהאדם לא מפסיד אותו אלא הוא נשאר בידו תמיד, בצורה של נכס. לכן באמת אין לקזז את דמי השכירות מן ההכנסות, אלא יש לתת עליהם מעשר כספים כבר מן ההתחלה. כל זה, כאשר האדם קנה את הדירה מהון עצמי. אם הוא לקח משכנתא כדי לקנות את הדירה, מסתבר שבאופן זה כבר יש רכיב של הוצאות. שהרי אם למשל הוא לקח משכנתא של מיליון ש"ח וקנה דירה ששווה מיליון, הוא ישלם במשך השנים סכום גדול בהרבה, בגלל הריבית על המשכנתא. הסכום הזה של הריבית נחשב כהוצאה, שהרי לאחר שהוא ישלם את המשכנתא כולה, שתגיע בסך הכל למשל לסכום של 1,300,000, הוא יישאר עם דירה ששווה רק מיליון. דהיינו שהוא הוציא 300,000 ש"ח נוספים, שתמורתם לא נשאר בידו נכס, אלא הם הוצאה גרידא. ולכן צריך לעשות הערכה של הריבית לעומת הקרן. למשל בדוגמה הנ"ל, אם לוקחים משכנתא של מיליון ש"ח וסך כל התשלומים העתידיים (לפני חישוב המדד) צפוי להיות 1,300,000, יוצא שמתוך תשלומי המשכנתא 77% הם עבור הקרן ו-23% עבור הריבית. ממילא, בכל חודש יש לחשב סכום של 23% מתשלומי המשכנתא, שסכום זה הוא הוצאה שכנגדה אין צורך לתת מעשר. יש להפחית בכל חודש את הסכום הנ"ל מדמי השכירות, ורק עבור הנותר יש לתת מעשר, עד לסיום תשלומי המשכנתא. לאחר סיום תשלום המשכנתא, כמובן יש לתת מעשר על דמי השכירות במלואם. (בפועל, התשלומים הצפויים שהבנק מודיע עליהם בשעת לקיחת המשכנתא הם רק הבסיס, ובמשך השנים התשלומים נעשים גבוהים יותר בגלל עליית המדד. אבל במקביל גם ערך הקרן וערך הנכס צפויים לעלות, כך שהחישוב הנ"ל באחוזים מתאים פחות או יותר לערך ההוצאה לעומת ערך הנכס במשך התקופה כולה.) מקורות: נקטו שיש לקזז את תשלום המשכנתא, ואין צורך לתת מעשר כספים עד לכיסוי ערך הנכס: שו"ת פסקי הלכות בד' חלקי שו"ע, א', תשובה א'. קובץ פסקים – צדקה ומעשר כספים, ט"ו, ה. נקטו שאין לקזז את תשלום המשכנתא, אלא יש לתת מעשר על שכר הדירה: אשרי האיש יו"ד ב, מ"ז, כד. באורח צדקה ט', ה-ו. לדוד ולזרעו ה', יו"ד ד'. משנת המשפט רמ"ט, קונטרס מעשר כספים. (פוסקים אלה לא התייחסו במפורש לעניין הריבית אלא דיברו על המשכנתא באופן עקרוני, ויש מקום לומר שיסכימו בעצם לשיטה השלישית דלהלן – עיין גם פסקים ותשובות רמ"ט, הע' 260**.) נקטו כפי הדרך הנ"ל, שאין לקזז את תשלום הקרן של המשכנתא, אבל יש לקזז את תשלומי הריבית: שערי הוראה י"ז, מאמר הרב דוד אסקל. פסקים ותשובות רמ"ט, כז.