לכבוד הרב שלום, 1. למה עמ"י יצאו דווקא משם בן נוח ולא מיפת? (הרי מוזכר בעניין מעלת שם רק העניין של התאמצות במצווה של כיסוי ערוות אביו אך לא וממילא בעניין הפרטי הזה קיבל שכר אך למה מסתבר שזה סיבה כדי שעמ"י יצא דווקא ממנו..)? 2.ידוע לנו האם לוט עשה תשובה או שעדיין נשאר כרשע? יישר כח גדול!!!

לשואל שלום, א. התאמצותו של שם במצוה העידה על מדרגת אישיותו בכלל, וכך דורשים חז"ל (מדרש תנחומא ישן נח יט): "'ויהיו בני נח היוצאים מן התבה שם וחם ויפת', וכי שם היה גדול שהוא מקדימו, והלא כתיב 'אחי יפת הגדול' (בראשית י, כא), למה הקדים שם ליפת, שהיה כשר ומושלם לבוראו". ב. בדברי חז"ל אנו מוצאים נקודות זכות לדמותו של לוט, לצד נקודות חובה. אציין דוגמאות אחדות: כשבארץ כנען שרר רעב, גזירת הרעב הכריחה את אברהם לרדת עם משפחתו למצרים, ולוט התלווה אליו גם בעת הזאת. כשהגיעו לגבול מצרים חשש אברהם שאם יאמר ששרה היא אשתו יהרגו אותו ויקחו אותה, לכן ביקש אברהם משרה לשנות מן האמת מפני הסכנה ולומר שהיא אחותו, "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ". לוט שמע ושתק, ובכך מסר את נפשו למען אברהם, שכן אם פרעה, שנשמר מלעבור על מצוות בני נח, היה מגלה שלוט ידע ולא גילה, היה כועס עליו ומעניש אותו על כך שלא הציל אותו מעוון אשת איש הנוהג גם בבני נח. חז"ל (ראה רש"י בראשית יט, כט) אומרים, שבזכות שתיקתו זו ניצל מגזירת ההשמדה שנגזרה על בני סדום, עיר מגוריו. לפי דברי חז"ל (בראשית רבה מא, י), קלסתר פניו של לוט היה דומה לאברהם. היה דמיון חיצוני בין אברהם ללוט, ואולי הדמיון החיצוני הזה מעיד גם על איזשהו דמיון פנימי. מלבד זאת, לוט היה גומל חסדים - בזוהר הקדוש (זוהר ח"א קה ע"א) מובא, שלוט אמנם לא למד מכל מעשיו והנהגותיו של אברהם, אך מידה אחת בודאי למד, והיא: לגמול חסד עם הבריות. נמצא, שבחירת לוט ללכת עם אברהם אבינו היתה כדי ללמוד ממעשיו. כלומר היתה בלוט משיכה לרוחניות. אך הזוהר מוסיף, שבסופו של דבר לא למד מאברהם אלא הכנסת אורחים. יחד עם זאת לוט בחר לגור במקום זימה ורשעה. על המילה "וַיִּתְמַהְמָהּ" (בראשית יט, טז) המתארת את התמהמהותו של לוט בזמן שהמלאכים האיצו בו ובמשפחתו לצאת מן העיר לפני הפיכתה, כותב רש"י: "ויתמהמה - כדי להציל את ממונו". לוט אמץ את דרכו של אברהם ומעונין היה ללמוד ממנה, אך נראה שרצונו זה לא היה מתוך הזדהות ורצון פנימי לתקן ולהיות עובד ה' באמת, אלא מתוך רצון לזכות בירושה לאחר מות אברהם. בברכה נאמנה