אני גר בשכונה שיש ב"ה הרבה בתי כנסת וקהילה תורנית. ונמנה עם מייסדי בית הכנסת שבו אני חבר - בית כנסת אשכנזי. בשנים האחרונות הצטרפו הרבה משפחות נוספות לקהילה והרבה מהם אינם ברמה דתית ראויה לטעמי. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בדברים הבאים: 1) אנשים שבאים לבית הכנסת כאילו זה מועדון ואינם סותמים את הפה לרגע, ואוי למי שמעיר להם, אפילו בעדינות. 2) אנשים רבים שמשמשים כשליח ציבור בתפילה - פשוט טסים בתפילתם, עד כדי כך שזה בלתי אפשרי לומר את כל המילים ולא מצליחים לומר עם הציבור את ברכו, שמע ישראל, שמונה עשרה, קדושה וכו' מבלי לדלג את רוב התפילה וגם כשמעירים להם - הם נעלבים וזה עושה רק אוירה עכורה. הדברים מגיעים עד כדי כך שלא נעים להתפלל שם, ממילא אי אפשר להספיק להתפלל עם הציבור, יראת ה’ כנראה אין במקום כפי שהייתי רוצה, הבנים שלי מסרבים להתפלל שם בגלל הדברים הללו ומעדיפים להתפלל בבית כנסת ספרדי. איני מושלם אבל אני יודע שכאשר נכנסים לבית הכנסת סותמים את הפה ומתפללים - וב"ה שאת זה הצלחתי להשריש עמוק אצל כל ילדיי. השאלה היא: האם עדיפה תפילה בציבור כזה או שמה עדיף להתפלל ביחידות או אצל הספרדים -שזה לא הנוסח שלי. אציין שיש רק עוד בית כנסת אשכנזי אחד בשכונה ושם יש בעיה שהנשים מגיעות ללא כיסוי ראש וגם בלבוש מאד לא צנוע, והרי אסור להתפלל במקום כזה. הדבר גורם לי לעגמת נפש רבה. מצד אחד אני רוצה להתפלל במניין בנוסח שלי, מצד שני חשוב שהתפילה תהיה עם יראת כבוד הראויה.

עדיף שתתפלל בבית כנסת אחר אף שמתפללים שם בנוסח אחר, כדי שלפחות תוכל לענות קדושה וקדיש. מקום שמדברים, התפילה אינה תפילה. אינני מבין איך אין לגבאים ולמייסדים שליטה, הם צריכים לומר שאלו נהלי בית הכנסת. חזן לא ניגש להתפלל אלא ברשות הגבאים, והגבאים ישלחו רק אנשים שהם לרוח המייסדים של בית הכנסת. צריכים לקבוע מה הם סדרי הנהלים בבית הכנסת הזה.