אני לומד משפט-עברי באחת ממכללות הארץ. אנו עוסקים בנושאים שונים וברצוני לדעת מה עמדת ההלכה בנוגע למצב בו ראובן מעניק מתנה לשמעון ולאחר כמה ימים (או אולי אפילו בו ביום, במעמד הענקת המתנה), שמעון ביזה את ראובן. האם מתחשבים בדעת נותן המתנה? האם מתנה יכולה להיות על תנאי ("לא חשבתי שהוא יבזה אותי כ"כ וע"כ התנאי בטל"?)? האם יש נפקא מינה אם נותן המתנה מתחרט במעמד הנתינה או כמה ימים לאחר מכן לאחר שהמקבל ביזהו? האם הוא רשאי לתובעו לדין, על מנת לקבל חזרה את המתנה? (מכל מיני סיבות : כפיות טובה, אחרים טובים הימנו שיכולים להנות מהמתנה וכו’.... - האם במקרה של עני , שלא הגון למשל, רשאי הנותן לדרוש חזרה את כספו ע"מ להעניק את הכספים או המתנה לעני אחר, נחמד יותר?) כבוד הרב, אודה על התייחסות לשאלות הנ"ל מפני שאני בטוח שלהלכה היהודית בכלל ולדיני הממונות בפרט יש מה לומר בענין בנוגע לכל המקרים הנ"ל. כמו כן, אשמח לקבל מקורות (גמרות, מדרשים, ספרי הלכה, שו"ת וכדו’).

נחלק את תשובתנו לשני חלקים: א. הנחת יסוד ראשונה, שבעת נתינת המתנה שהעניק ראובן לשמעון, שמעון כבר היה שונא לראובן אלא שמסיבותיו הוא, העדיף לקבל את המתנה ואח"כ לבזות את ראובן ולגלות את יחסו האמיתי אליו. בזה הדין יהיה שאם גילה ראובן במפורש בעת נתינת המתנה שהוא נותנה לשמעון משום שהוא אוהבו אזי אם יתגלה שהוא שונאו גם בעת הנתינה -המתנה בטלה. וכן יכול ראובן לתובעה משמעון. ואף אם לא אמר ראובן במפורש אלא שהדבר ניכר מעצם נתינת המתנה ישנה דעה שבזה לא אומרים "דברים שבלב אינם דברים" כמו במקח וממכר אלא שבמתנה דברים שבלב הינם דברים. (דעת ריא"ז הובא ברמ"א חשן משפט סימן ר"ז סעפים ג-ד). ב. הנחת יסוד שניה, שנאתו של שמעון לראובן התחדשה לאחר נתינת המתנה ובעת הנתינה היה אוהבו, אין אנו אומרים שבטלה המתנה מכיוון שבנקודת ההקנייה ה"תנאים" היו מושלמים ואין יכולת לתנאים המתחדשים להרע את הנתינה הראשונה. וכן הדין בבעל שנתן מתנות לאשתו ואחר כך רוצה לגרשה, אין המתנות חוזרות משום דברים שנתחדשו לאחר נתינת המתנה. (הדברים מפורשים בשולחן ערוך אבן העזר סימן צ"ט סעיף ב, וכן בתשובות חתם סופר אבן העזר חלק א סימן קמא, שהביא מקור לדין זה מדברי הגאונים). התשובה ניתנה לאחר ברור וליבון הדברים עם ראש הכולל הרב כלאב שליט"א. הרב יהודה אודסר