קראתי את תשובתו של הרב יהודה אודסר ויש לי כמה שאלות, ראשית, האין לחלק בין ילד שעבר בר מצוה לילד שעוד לא עבר, שבר מצוה הוא בעל הרכוש וקטן רכושו שלו אך מדרבנן ועוד שגדול רכושו אינו ברשות הוריו מלבד מציאתו? שנית, נראה שיש לחלק בין לימוד חול ללימוד קודש ובין מציאות בה מקובל להכות לשאין מקובל. גם אם מקובל להחרים, מנין לנו שהוריו הסכימו לכך ומה כאשר הם מתנגדים?

שלום רב, א. הדברים הנאמרים כאן הינם על פי תורת ישראל, ויש לברר מה הנחיות משרד החינוך בנושא. ב. לגבי הבעלות על הממון ( של הילד או של הוריו), כבר כתבתי שני טעמים לכח יכולת ההחרמה, והם שייכים בשתי האפשרויות. ג. אין הבדל בין לימודי קודש ללימודי חול, שהרי המורה הוא שליחו של האב, והאב מצווה גם ללמדו אומנות. ובמקום מצוה זאת מותרת ההכאה (מכות ח ע"ב, ורמב"ם שם). ד. אין מדובר בהכאה כרונית ללא גבולות, אלא במכה קטנה במקום שנראה מוכח שזה מועיל לחינוך הילד. ה. על אף שעתה מקובל שלא להכות, עצם ההיתר העקרוני להכות לצורך הנ"ל, הוא נותן את כח הענישה הממונית. ו. אם הורי התלמיד מתנגדים ממש לדבר זה, ממילא הוא לא שליחם, ונתפרקה החבילה. בכבוד רב, הרב יהודה אודסר.