לכבוד הרה"ג דב ליאור שליט"א, ראיתי שכת"ר נתן הסכמה נלהבת לקונטרס שהוציא הרב עמי רוטנברג, ראש כולל הלכה בישיבת מרכז הרב, על שיטת חזרות מסויימת. מכיון שללא לזכור את הלימוד אני לא רואה הרבה שמחה בלימוד, ואינו מועיל לי, הלכתי על שיטה זו. ואמת שהיא מאוד מועילה לי, אך יש לי ב’ שאלות- א. ההתקדמות בשיטה זו היא איטית, כעמוד ליום, האם זה שווה? ב. איני מוצא חברותא ללמוד בסדר הזה, האם עדיך להמשיך כך ללא חברותא ורק בסדר עיון ללמוד עם חברותא, או שתמיד צריך חברותא, אף אם לא אלמד כשיטה זו, ואז לא אראה ברכה בלימוד לדעתי?

אתה צריך לבדוק במה אתה רואה שיטה יותר ברוכה בלימוד. אם אצלך, כשתלמד בלי חברותא זה יהיה יותר טוב, אז תמשיך כמו שאתה לומד. הנקודה היא, היכן אתה רואה יותר ברכה. יכול להיות שהשיטה הזו יותר כללי, ואדם ספציפי צריך לסטות מזה. יש שיטת הרב בעל התניא, שאדם לא ילך מפרק אחד לפרק שני עד שיודע אותו במאה אחוז. וגם אצל חסידי חב"ד, השיטה הזו לא התקבלה. ברוב הישיבות, כשגומרים מסכת, עוברים לאחרת, אפילו שאדם לא שולט בקודמת כמו שאדם אומר "אשרי". וגם פה, תלך להיכן שאתה רואה יותר ברכה.