ראיתי שהרב חתום על יוזמת "נדיבי ארץ" http://paamonim3.royal-g.net/shmita/ הקוראת לאנשים להלוות כסף לקרן צדקה, על-מנת שההלוואה תישמט בסוף שנה זו, ותועבר כתרומה לנזקקים. כאדם העוסק מספר שנים בהלוואות בלי ריבית לנזקקים, אני נתקל לפעמים בלווים שאינם משלמים, וכשאני דורש שישלמו כפי שהתחייבו, הם אומרים "למה אתה כל כך חסר-סבלנות? יש יהודי צדיק שנתן לי 6000 ש"ח ואמר לי להחזיר מתי שאני רוצה" או "אמר לי שאני בכלל לא צריכה להחזיר", וכדומה. אותם יהודים צדיקים, מתוך כוונה טובה, נותנים חינוך רע ללווים, הם מחנכים אותם שאפשר לקחת הלוואה ולא להחזיר בזמן, או אפילו לא להחזיר בכלל, והם מצפים שכל המלווים יתנהגו באותה צורה ויאפשרו להם לא להחזיר את החוב. הם לא מבינים שלפעמים המלווה נותן להם את החסכונות שלו, ומאד חשוב לו שהכסף יחזור, ובנוסף לכך החזרת חוב היא מצוה, ומי שלא מחזיר חוב בזמן נחשב לעושק. הדבר גורם לנעילת דלת בפני לווים. לענ"ד, גם היוזמה הנוכחית נותנת חינוך רע ללווים. כאשר הקרן לוקחת הלוואה ומראש לא מתכוונת להחזיר אותה, יש כאן חינוך רע לאנשים שיקחו הלוואות בעתיד, ויחשבו שהם לא חייבים להחזיר. לענ"ד היוזמה גם לא מתאימה למצוות שמיטת חובות. מצוה זו, אין מטרתה לפטור את הלווה לגמרי מתשלום החוב, אלא לאסור על המלווה לגבות את החוב. הפניה היא למלווה בלבד - "לא יגוש את רעהו ואת אחיו". הלווה עצמו צריך להשתדל להחזיר את החוב, שהרי "המחזיר חוב שעברה עליו שביעית, רוח חכמים נוחה הימנו", ויש לחנך את כל הלווים שישתדלו להחזיר את חובותיהם. אני מציע לעשות שינוי קטן בהצעה: להשתמש בכספי הקרן בתור *הלוואות* לנזקקים, שיש סיכוי כלשהו שיחזירו. אין צורך לעשות מחקר כלכלי על כל לווה, מספיק לשאול כל אחד איך הוא מתכוון להחזיר, ולהחתים אותו על התחייבות להחזיר את ההלוואה. בעוד שנה, חלק מהלווים יחזירו, והכסף יוחזר לתורמים באופן יחסי, למשל, אם 50% מההלוואות יוחזרו לקרן, אז כל תורם יקבל בחזרה 50% מהתרומה, בניכוי אחוז מסויים שישמש לכיסוי ההוצאות. כך, מצד אחד, נחנך אנשים להלוות (ולא רק לתרום) ולשמוט את החובות בסוף השביעית, ומצד שני, נחנך לווים שהם צריכים להשתדל להחזיר הלוואות. מבחינה טכנית זה קצת יותר קשה מאשר להתרים אנשים לקרן ולחלק תרומות לעניים, אבל אנחנו הרי לא מחפשים חיים קלים.

ארגון "פעמונים" ידוע בכך שאינו מחלק כספים אלא במקום שיש הכרח אמיתי לכך.