בתחנון קוראים מספר פסוקים, וישנו פסוק שחצוי באמצע, שהמילה האחרונה בו (ונקה) היא בטעם ’פשטא’, אך כשחותכים את הפסוק- לכאורה קוראים את זה כ’סוף פסוק’. אחרי כל ההקדמה: כמובן שלתפילה בציבור לא משנה טעם הקריאה, אך כאשר מתפללים ביחידות קוראים את הקטע הנ"ל בטעמים. איך יחיד יקרא את המילה ’ונקה’- פשטא או סוף פסוק?

יחיד קורא כמו הקורא בתורה, דהיינו בפשטא.