אני מרגיש שלימוד התורה שלי בעיקרו נובע מתוך רצון אנוכי של אהבת הלימוד והידיעה ולא משום מצוות לימוד תורה. כלומר, זה לא מה שבראש מעייני אלא אני עושה את זה משום ההנאה שבלימוד ורק יודע שיש שכר בצד המעשים שלי. האם אני צריך תיקון בכוונותי או שזה בסדר?

לימוד הנובע מאהבת הלימוד הוא לימוד חשוב כי הוא גורם להתקרבות של הלומד אל הלימוד וזה עוזר לו לזכור יותר טוב את הלימוד. כל זאת בהנחה שהלימוד הוא חומר לימודי ככל חומר לימודי אחר אך בהנחה אמיתית יותר שהתורה היא דבר ה' דברי אלוקים חיים ממש וכשאנו לומדים תורה אנו לומדים ונפגשים עם ה', המטרה בלימוד צריכה להיות שונה בתכלית, זאת אומרת המגמה בלימוד צריכה להיות דבקות שלי כאדם עם נותן התורה וזה הדגש העיקרי. לא פגישה יבשה שיכלית עם התורה אלא התקרבות אל נותן התורה. התקרבות כזאת היא חיה ולא מתבטלת לעולם (הרעיון מופיע בהקדמה של המהר"ל לספרו תפארת ישראל). היוצא לסיכום הוא שתיקון גדול אתה צריך לעשות על מנת להגיע למדרגה האמיתיתשל לימוד תורה. הרב משה אליה.