הנני מתגורר בשכונה שנבנתה בפתח תקווה לפני כ-10 שנים. כ-60 משפחות התאגדו במסגרת עמותה והעמותה בנתה בית כנסת כשכל משפחה משלמת סכום זהה עבור הבנייה. במהלך השנים נכנסו חברים חדשים וכיום בית הכנסת מונה כ- 80 משפחות. במשך כל 9 השנים האחרונות התשלום עבור כל משפחה היה זהה ללא קשר למספר מקומות שמשפחה זו "נוטלת". לפני מספר שבועות הנהלת העמותה העבירה לאסיפה הכללית נוסח החלטה לפיה כעת התשלום הוא לפי מקומות וילד המגיע לגיל 18 מאבד את מקומו. ההחלטה התקבלה ברוב. טענתי שהחלטה זו נוגדת את החזקה שיש לנו במשך השנים ופוגעת במשפחות בקהילה כמו משפחתי (מה גם שלדעתי נוגדת גם את חוק העמותות). מה דעת תורה בעניין? האם פוסקים בני ימינו התייחסו למצב זה? ברצוני לשקול פנייה לדין תורה בעניין במקום פנייה לרשם העמותות, האם זה מתאים לדין תורה? ואם כן על מי אתם ממליצים (רב ביהכ"נ אינו מעוניין ליטול צד בויכוח כי הוא רוצה להיות בסדר עם כולם)?

החלטה שהתקבלה באספה כללית מחייבת בדרך כלל. אם ברצונך בכל זאת לערער על סמכותה של האספה בנושא זה עליך לפנות לביה"ד הרבני בפתח תקווה.