לפני כשנתיים למדתי בישיבה תיכונית (כיום אני בשיעור ב’) ונעלם לי אז ספר כלשהוא, כמדומני שרשמתי עליו שם. לאחר מכן לקחתי ספר זהה שהיה מעל כוורת ספרים בכיתה ולא היה עליו שם אבל כיון שלא מצאתי את שלי לקחתי אותו, כנראה שהנחתי שזה שלי (לא זוכר לגמרי). הספר עדיין אצלי והוא כנראה לא שייך לי. קרוב לוודאי שמי שזה שלו התייאש כבר. מה עליי לעשות?

במידה ואתה מסופק שמא הספר שלך, כיון שאתה מוחזק בו אנו פוסקים ספק ממון להקל ואתה רשאי להניח שהספר שנטלת באמת שלך. במידה והגעת למסקנה שהספר שלקחת אינו שלך עליך להשיבו (כדין חפץ של אדם שהיה מונח ובא חבירו ונטלו כמבואר בשו"ע חו"מ סימן רס' סעיפים ט' י') כדלהלן: אם לספר יש סימן ובעליו יכולים לזהותו עליך להתקשר לחברי כיתתך ולחפש את בעל הספר. במידה ואין סימן, לדעת הרמב"ם והשו"ע אתה יכול לקחת את הספר לעצמך. ולדעת הרמ"א דין הספר יהא מונח עד שיבוא אליהו, וכתבו פוסקי זמננו שאף לרמ"א חפצים שיכול להשיגם בקלות ישום את ערכם ויכתוב בפנקס ולאחר מכן יוכל להשתמש בספר וידע להשיב את ערכם כשיבוא אליהו. תוספת עיון: בהנחה שהספר אינו שלך יש לדון האם להגדיר את לקיחת הספר גניבה בשוגג, מזיק, או משיב אבידה. אך נראה שאין לדון את לקיחת הספר כגניבה כיון שהלוקח חשב שלוקח את ממונו, עיין מחנה אפרים הלכות גזילה פרק ז' בשם הכ"מ. כמו"כ נראה בראשונים שאין לדון מדין מזיק, וראה נתיבות המשפט סימן כה' ס"ק א' אך דבריו שם אינם מוסכמים. ונראה שהסוגיא הרלוונטית למקרה זה היא בב"מ כה' ב' "ספק הינוח לא יטול ואם נטל לא יחזיר", ובראשונים שם (תוספות בשם הירושלמי) כתבו שה"ה בודאי הינוח. וע' שם ברא"ש שם פרטי הדינים. הרב משה לין