ברצוני לשאול שאלה שמטרידה אותי כבר זמן מה: אני מאמינה שקדושת ה’ נמצאת בכל, שכן אין מקום שלא שורה בו שכינה ושה’ אינו בו, ואולם, בתורה נכתב על המשכן ובספרים המאוחרים יותר על בית המקדש, ואילו אני תוהה מהי משמעות המשכן ובית המקדש? הייתכן שיהיו מקומות קדושים ומקומות שאינם קדושים? (מקומות שה’ נמצא בהם ומקומות שהוא איננו נמצא בהם) הרי ידוע שה’ נמצא בכל ולא רק במשכן ולכן אינני מבינה מדוע יש צורך במקום שכזה, אשר נודף ממנו ניחוח של עבודה זרה. בהקשר זה אני דווקא מרגישה שהכיוון שאליו פנתה היהדות לאחר חורבן הבית, אשר בו עבודת ה’ הפכה למופשטת יותר (באין מקום מסויים שבו עובדים את ה’), הינו דווקא התקדמות ברמה הרוחנית של עם ישראל ולא נסיגה. אודה לך עד מאד אם תוכל לבאר עבורי את הנקודה הזו, אשר מכבידה על ליבי זה מכבר. תודה!

ד' נמצא בכל מקום אך מציאותו נסתרת. ויש מקומות ששם מציאותו פחות נסתרת ויותר גלויה. ובמקום זה אנו אומרים שהשכינה שרויה בו. ויש מדרגות בזה והמקום היותר קדוש הוא בית המקדש בו נתגלתה השכינה ביותר. אם כן, ההבדל בין מקום למקום הוא לא בעצם מציאות ה' כי הוא נמצא בכל מקום ההבדל הוא בגילוי מציאותו והדברים ארוכים.