ישנם כידוע קבוצת אנשים שפועלים על דעת עצמם נגד הוראות כל גדולי ישראל לדורותיהם ובניגוד מוחלט להוראות הרבנות הראשית ועולים להר הבית עם כבשים לצורכי הקרבתם כאשר המשטרה עוצרת אותם ולוקחת את הכבש ומחזירה אותו לעדר. מבלי להיכנס לשאלות הרבות שיש בעצם הכניסה למקום זה ללא אפר פרה אדומה ומתוך הנחה שהם לא מכניסים חולין לעזרה אלא הם כבר הקדישו את הכבש האם זה לא בעיה לשחוט כבשים לפחות באיזור ירושלים? זה הרי משנה מפורשת שנפסקה גם הלכה למעשה ברמב"ם על קדשים שהתערבו בחולין שאפילו בריבוא לא בטלי שימכרו לצרכי אותו המין, אם עולה עולה ואם שלמים שלמים.

לשואל שלום וברכה! יש בדבריך כמה טעויות בתפיסת המציאות וההלכה, בבחינת "בא לכלל כעס - בא לכלל טעות". 1. לא אכנס לפולמוס על השורה הראשונה בדבריך על הוראות כל גדולי ישראל לדורותיהם. 2. אינני מכיר את אלה שבאים עם כבשים להר הבית בערב פסח, אולם אני משוכנע שהם לא הקדישו את הכבשים. אני מניח שהם יודעים היטב שלא יוכלו להיכנס להר עם הכבשים, ואין להם מזבח, ומטרתם רק לעורר את הלבבות (ואפשר אכן להתווכח האם זו הדרך המתאימה). 3. אפילו אם היו סבורים שיוכלו להיכנס ולהקריב, זו עדיין לא סיבה להקדיש. הרי הגמרא (פסחים סו ע"ב) אומרת על הלל הזקן שהיה מקדיש את קרבנותיו רק בהגיעו לעזרה, כדי למנוע חשש תקלה של מעילה. בהכנסת כבש חולין לעזרה אין בזה איסור "חולין בעזרה", כל עוד לא עושים מעשה של הקרבה או דומה לה (תוס' שם ד"ה מביאה). 4. אפילו אם היו מקדישים, שלא כדין, זו לא סיבה מספקת לחשוד בהם שהם משחררים את הכבש המוקדש ללא הפרדה וסימון. 5. במקרה התיאורטי של אדם שהקדיש כבש ואחר כך הוא הוחזר לעדר ולא ניתן לזהותו, הצדק איתך שכל העדר נאסר. אולם כאשר אין לך ידיעה על עדר מסוים שיש בו כבש כזה, אין כל יסוד לאסור כבשים מאזור שלם שמא זהו הכבש שהוקדש. ראה בסוגיה בזבחים עד, שמדאורייתא אומרים "כל דפריש - מרובא פריש", אבל בעדר 'סגור' גזרו חכמים גזירה משום קבוע. גזירה זו לא נאמרה כאשר אינך יודע כלל באיזה עדר נמצא הכבש. 6. חוץ מזה, לרוב מוחלט של הכבשים בימינו יש סימן באוזן שהופך אותם לבעלי מום, ואני משער שהכבשים המיועדים לקרבן הפסח נלקחו מקבוצה קטנה של כבשים שלא סומנו, כך שאדם שהוזמן לשחוט כבש יכול בדרך כלל לוודא שהכבש שלפניו לא היה מועמד לקרבן הפסח.