אני מלמד ילדים בבתי ספר. אחד הכלים הדידקטיים בו אני משתמש הוא סיפור. שאלתי היא האם מותר לי להמציא סיפור שלא היה אולם המסר שלו תואם את המסר של השיעור ויבהיר לתלמידים בצורה ברורה יותר את מטרת השיעור. שאלתי מתבססת על ההנחה שגם גדולי ישראל חיברו מעשיות ומשלים על מנת ללמד את קהלם. כמו כן, האם יש הבדל בין סיפור שאני ממציא והסיפור מספר עלי וממילא התלמידים חושבים שדבר זה אכן קרה לי אישית, לבין סיפור שמספר על אדם אחר והתלמידים אינם מכירים אישית על מי חל סיפור זה

יפה אתה עושה בספרך סיפורים המושכים את לב הילדים ומאהיבים עליהם את התורה. זו הדרך. גם התלמוד מלא עובדות שמתוכן לומדים הלכות ולא תמיד העובדות הן מעשים שהיו בהכרח. תרומת הדשן חיבר ספר תשובות מן החשובים ביותר הבנוי כולו על עובדות שלא היו. מותר אפוא להמציא סיפורים. אולם כדי שלא תעבור על מדבר שקר תרחק אל תספר אותם בגוף ראשון.