הרבה פעמים אני נקלע לשיחה בטלה של שחוק וליצנות ורכילות וניבול הפה. לפעמים אלו שיחות עם החברים ולפעמים בסעודות עם המשפחה וכד’. גם בסעודת שבת המון פעמים המשפחה שלי מתחילה לרכל ולא חושבת בכלל בכיוון של התורה (המשפחה מגדירה עצמה כדתית.) ובמיוחד בשבת זה מפריע לי. גם בבני עקיבא הרבה פעמים יש שיחות בטלות בשבת עם החברים. איך אפשר לעצור רכילות וליצנות בשיחה ואיך אפשר להכניס לשיחה את התורה (לא דווקא דברי תורה של ממש, אלא דיונים ברוח התורה)?

אני שמח בתחושות הפנמיות שלך. באמת דברים בטלים ודברי רכילות הם מטמאים את הנפש. יש הרגשה של ריקנות וסתמיות לאחר עיסוק בדברים בטלים. לא תמיד ניתן לתבוע מכולם להיות בעמדה של ריכוז בדברים ערכיים. יש גם לפעמים מצבים שהעיסוק בדברים פשוטים וסתמיים נצרך לנפש. לפעמים זה פותח את הלב לקלוט דברים בצורה רחבה. מחד, אני חושב שאתה צריך להשתדל להיות מחובר גם לדברים הפשוטים והזורמים, לא להיות בעמדה של חיפוש משמעות בכל מילה, אולם מאידך לנסות כפי יכולתך להכניס איזו משמעות לשיחות. הדרך לתיקון בדרך כלל לא בדרך של הערות ישירות. הדרך לתקן היא לא להיות שותף פעיל בדברים בטלים ודברי רכילות. כשמדברים על דברים אלו אתה צריך להיות קפוא ולא להיות שותף בחגיגה. הדרך לתקן היא לנסות להביא את הטוב שבך לשיחות. אתה עדיין צעיר ולכן איני יודע כמה אתה יכול בחברת המשפחה לתקן. אולם זהו הכיוון.