אני גדלתי וגודלת ב"ה בבית דתי שומר מצוות והולך בדרך ד’. עכשיו אני בת 14, ב"ה, והתחלתי לחזור בתשובה ולהעמיק ברצון ד’ בכל דבר שאני עושה. שאלתי היא: אני עכשיו יותר מרגישה קרובה לד’ כאשר אני החלטתי להתקרב לד’ ולא כפי שהתחנכתי מגיל צעיר. האם לדעת הרב נכון לעשות דבר זה, לחנך ילדים מגיל צעיר את דרך ד’ דבר שאמור לבוא מלב כל אחד וללא כפייה. לפי דעתי צריך שהאמונה תבוא מלב האדם וללא הרגל (דבר שגורם לפחיתות בחשיבות המצוות). מה דעת הרב בנושא זה, והאם יכול להמליץ לי על ספרים שיכולים לחזק את האמונה שלי?

האמונה מגיל צעיר היא מאד חשובה. האמונה לא תלויה רק בכוח הבחירה החופשית בין טוב לרע. יש מקום לבחירה במקום גבוה יותר. כמו שאדם הראשון אם לא היה אוכל מעץ הדעת טוב ורע היה לו כוח בחירה אולם כוח הבחירה שלו היה ברמה גבוהה יותר. כוח הבחירה היה כמה הוא מצליח עוד יותר לזכות לטהר את ציורי האמונה בתוכו. אין הבדל בין ילד חילוני או ילד שגודל על ברכי האמונה. בשני המקרים לילד קטן אין כוח בחירה מפותח ועל שניהם "כופים" כביכול ציורים על החיים. גם ציורי ספק וכפירה הם ציורים. לכן אין לחשוב שאצל הדתיים יש כפיה ואילו אצל החילוניות אין כפייה. הציורים שיש לילד קטן הם קשורים לאיזה מפגשים ואיזה אוירה גודל בה הילד. אין ספק שאנו נגדל ילד באווירה אמיתית ולא באווירה שיקרית. אם אנו מאמינים באמונה אנו נגדל אם ילדינו עם ציורים אמיתיים. כל זאת נעשה לפי נפשו ולפי מה שמתאים לו . כפייה היא כשמביאים את האדם לעשות שמהו שהוא לא מתאים לתכונתו הפנימית. ספרי אמונה שמומלצים בגיל צעיר הינם ספרים שכתובים על ידי רבנים בני דורנו שכתבו בצורה פשוטה. כגון ספרי הרב אבינר או ספרי הרב הס. ספר של הרב זאב קרוב בין על האמונה ובין על הפרשה.