תודה רבה לרב על הטרחה הדבר העיקרי שנראה לי בעיתי במאמר הוא ההסבר לנבואה. חלק מההסברים הם עמומים אבל יש שם הסבר לנבואה שנראה ככפירה (אני מביא את כל מה שכותב שם גם אם לא נשמע ממנו דבר בעיתי כדי שלא אטעה בהוצאת דברים מהקשרם): "אין מדובר בקול חיצוני, אלא בביטוי מעשי, בהמחשבה ובהחדרה של האידיאלים האלוהיים המתעוררים בתוך עם ישראל. משה רבנו, המבטא את פסגת הנשמה הישראלית, קולט את התעוררות האידיאלים הללו הנובעת מהמפגש עם השלמות האלוהית. המצוות הן למעשה התגבשות מעשית של רצונות עליונים אלו. כאשר האידיאלים הגדולים מתעוררים – השאיפה לצדק, ליושר ולאחדות, שסביבם עומד ציר ה"תשובה" (הרצון לשוב אל השלמות) – הם מתנסחים בתורה כ"דיבור אלוהי". כאשר עם ישראל "שומע" את הדיבור האלוהי, הוא למעשה קשוב לאותם כוחות חיים פנימיים הקוראים לו להתעצם, להתאחד ולכונן סדרי חיים שיממשו אידיאלים אלו בקיום הלאומי, הפוליטי והאישי. זהו "דבר ה": קול הבוקע מתוך האדם, מתוך זרמי התודעה האנושית, מתוך הערכים הישראליים המתעוררים בעולם. ועם זאת, אידיאלים אלו אינם אנושיים בלבד; הם חייבים את ההארה האלוהית כמקור יניקה. הם מתעוררים אך ורק מתוך הקשר הרגשי הפנימי והבלתי-מוגדר עם "גדולת שלמות אינסוף"." אביא כמה דברים מההתכתבות שלי איתו כדי להבהיר את דעתו: אני הבאתי מקורות שנבואה היא שה מדבר עם האדם: "בְּמַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁעֵינֵינוּ רָאוּ וְלֹא זָר וְאָזְנֵינוּ שָׁמְעוּ וְלֹא אַחֵר הָאֵשׁ וְהַקּוֹלוֹת וְהַלַּפִּידִים וְהוּא נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל וְהַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו וְאָנוּ שׁוֹמְעִים משֶׁה משֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶן כָּךְ וְכָךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ה ד) "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה עִמָּכֶם". וְנֶאֱמַר (דברים ה ג) "לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת". וּמִנַּיִן שֶׁמַּעֲמַד הַר סִינַי לְבַדּוֹ הִיא הָרְאָיָה לִנְבוּאָתוֹ שֶׁהִיא אֱמֶת שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט ט) "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם"." (יסודי התורה ח,א) "והיסוד השמיני, הוא התורה מן השמים. והוא שנאמין כי כל התורה הזאת המצויה בידינו עתה, היא הנתונה על ידי משה, שהיא כולה מפי הגבורה. כלומר: שהגיעה אליו כולה מאת ה יתברך, בעניַן שנקרא על דרך הַשְׁאָלָה "דיבור". ואין יוֹדֵעַ הֵיאַךְ הִגִיעָה, אלא הוא משה עליו השלום שֶׁהִגִּיעַ לוֹ; וכי הוא היה כמו סופר, שקוראים לו והוא כותב כל מְאוֹרְעוֹת הימים, הסיפורים וְהַמִּצוֹת. ולפיכך נקרא "מְחוֹקֵק"." (הקדמה לפרק חלק) לא שייך לומר שמשה כותב מה שמקריאים לו לפי איך שהסברת את נבואתו. וכן מתיאור פסוקים אלו על ההתנבאות של משה מוכח מהי נבואה: "וַיִּקְרָא יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיָּרָץ אֶל-עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי-קָרָאתָ לִּי, וַיֹּאמֶר לֹא-קָרָאתִי, שׁוּב שְׁכָב; וַיֵּלֶךְ, וַיִּשְׁכָּב. וַיֹּסֶף יְהוָה, קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל, וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל-עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי; וַיֹּאמֶר לֹא-קָרָאתִי בְנִי, שׁוּב שְׁכָב. וּשְׁמוּאֵל, טֶרֶם יָדַע אֶת-יְהוָה; וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו, דְּבַר-יְהוָה. וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא-שְׁמוּאֵל, בַּשְּׁלִישִׁת, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי; וַיָּבֶן עֵלִי, כִּי יְהוָה קֹרֵא לַנָּעַר. וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל, לֵךְ שְׁכָב, וְהָיָה אִם-יִקְרָא אֵלֶיךָ, וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְהוָה כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ; וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל, וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ. יָּבֹא יְהוָה וַיִּתְיַצַּב, וַיִּקְרָא כְפַעַם-בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר, כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ." (שמואל א ג, ד-י) והוא תירץ:הבנת הרמב"ם בנושא הזה נתונה לפרשנות. אני מסכים שדברי הרמב"ם בפשט שלהם נוטים לשיטה שלך, אבל גם פרשני רמב"ם רבים וגם הרב קוק בחרו להבין זאת אחרת. וידוע שהרמב"ם במורה נבוכים מסביר את העומק של כוונתו, באופן שונה קצת משאר כתביו. כמה ציטוטים: אברבנאל (הוא לא מסכים עם השיטה הזו, אבל כותב שרבים מפרשני הרמב"ם דגלו בכך ורואה בכך אפשרות לגטימית לחלוטין) הוקשה לי בזה הפרק דברים. ראשונה מהו הדעת אשר יחשוב הרב בענין הקול ששמעו בהר סיני אם היה קול נברא בלתי מובן כענין קול השופר והרעם והברקים, איך א"כ הבין ממנו אדוננו משה הבדל דברים וחתוך אותיות, או אם היה עיון מופתי שהיה להם בהשגת השרשים שרש האמונה ר"ל מציאות השם ואחדותו כדעת הנרבוני.... ...אבל חכמי הדור שבאו אחריו איש לא נעדר שכלם הסכימו שיהיה דעת הרב שאנכי ולא יהיה לך שמעו ישראל מפי תגבורת המופת ועיונם, ושעל זה אמר החכם מפי הגבורה שמענום, ויהיה גם המאמר הזה מסייע לדעת הרב בהשגת העם, וכן פירשו המפרשים כלם והביא מקורות נוספים מדברי הרב קוק שלדעתו תומכים בטענתו הקשיתי שדעות הנרבוני אינן מקובלות וכנראה שהיה כופר, ודחיתי את פירושו בדברי הרב קוק והוא ענה כך: א. לגבי האברבנאל - כבר כתבתי שהוא לא מקבל את דברי הנרבוני, וכמקובל בעם ישראל יש מחלוקות בענייני השקפה בנושאים שונים, כמו בין החסידים למתנגדים, בין הרמב"ם לכוזרי, ובוודאי שמותר לאברבנאל לחלוק אבל זה לא אומר הדעה הזו נדחית ואסור לחשוב אותה. (ובודאי שהיא נאמרת באופן מקיף לגבי שני הדברות הראשונות כפי שהאברבנאל בעצמו מודה) ב. לגבי פסקאות הרב קוק - נראה לי שלא הבנת את עמדתי - אני לא טוען שהתורה היא יצירה אנושית שמשה רבינו המציא מדעתו. בוודאי שהתורה ניתנה באופן של השראה אלוהית הטענה היא שדבר ה איננו מגיע ישירות מן האלוהות הנעלמת אל האדם. אלא פועל עלינו דרך האידיאלים, דרך התודעה האנושית שהולכת ומשתכללת לעומתו של האור האלוהי הנעלם, ומפתחת תפיסה הרמונית ואחדותית וישרה יותר ויותר ומתוך כך מגיעה לתובנות הראויות כיצד להתנהג וכיצד לחיות. אבל מקור האידיאלים הוא באור האלוהי הנעלם שאיננו מבינים אותו ולא מסוגלים אפילו לחשוב עליו. שכן הוא מעל כל דיבור או מחשבה. בהתאם להסבר זה תוכל לראות באופן ברור שהרב קוק סובר (כנראה כמו הנרבוני) שדבר ה בא אלינו דרך השראה ושכלול התודעה האנושית ולא באופן של דיבור ישיר בין ה למשה רבינו. אבל זה עדיין נקרא דבר ה, שכן אותה השראה פנימית היא היא דבר ה שבתוך האדם. והדברים ברורים לדעתי בתוך דברי הרב קוק שהבאתי. ג. ההוכחה מדברי ה לשמואל איננו בדיוק הוכחה, שכן כבר הסביר הרמב"ם שכל דברי התורה הם משל וחידה ואי אפשר להסיק מהם מסקנות בלי פרשנות מתאימה, כפי הרמב"ם בעצמו עשה כלפי חמורו של בלעם, וניסים רבים שהסביר באופן שונה מהפשט. עד כאן. אשמח לשמוע את דעת הרב תודה רבה

שלום רב באופן פשוט אתה צודק. הדיבור האלוקי אינו רק דיבור פנימי אלא ממש דיבור . מבחינת הנביא הוא לפחות בציור השכלי שלו שומע את קול ה'. כך גם נראה בהרבה פסוקים. אבל יתכן שגם שמיעה של קול פנימי מתאורת בלישנא דאינשי כקול חיצוני. קשה להכריע אם זה מחוץ ללגיטמיות. כל טוב