ראיתי בספר ערבי נחל פרשת לך לך בשם הבעל שם טוב, שאם אדם ראה איזה דבר גנאי סימן שיש בו שמץ מהרע הזה ונרמז לו משמים שעליו לתקן את הפגם הזה. משמע מזה שאם היה נקי- לא היו מזמנים לו את המראה הזה. לא כל כך ברור לי הרעיון. שהרי אם יעקב אבינו ראה את עשיו זולל וסובא האם זה רומז לכך שיש משהו מהפגם הזה גם בו? איפה עובר הגבול? ואם אדם יחיה לבד באי בודד בלי לבוא במגע עם הרוע שבחברה האם זה אוטומאטית יעשה אותו "טהור עיניים מראות ברע"?

ודאי שהאלטרנטיבה של חיים באי אינה נוגעת לדבריהם הקדושים. מה שהקב"ה מביא את הצדיק למצב של מגע וראיית הרע היא רק מכוח האמון הגדול והתפקיד הגדול שמטיל הקב"ה על הצדיקים להתמודד אל מול הרשעים. דווקא המגע בין הטוב והרע הוא בא להעצים את הטוב ולמגר את הרע. כוונתם של גדולים אלו היא שיש רובד מאד עליון שאם הצדיק היה עושה פעולה מופלאה של התעלות שהיא בלתי נתפסת לנו, התעלות בנושא שבו הצדיק צריך להתמודד אל מול הרע, יתכן שהיה מצליח להמתיק את הרע עוד לפני יציאתו לא הפועל. הדבר מזכיר את הויכוח בין רבי מאיר לברוריה אישתו בנוגע לרשעים שהיו סביבו. לדעת ברוריה המציאות של הרשעים בסביבתו של רבי מאיר נוגעת לכך שרבי מאיר לא התפלל עליהם שיחזרו בתשובה.