אמרו רבותינו בספרא "כל המצוות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן מסיני". אם כן, רציתי לשאול על ארבעה מקרים שמוזכרים בתורה שלכאורה מראים שלא כך: 1. בויקרא מוזכר שאדם אחד קילל את ה’, מגדף, ולא היה ידוע מה דינו. 2. בבמדבר מוזכרת הפנייה של האנשים שהיו טמאים לנפש אדם למשה רבינו, כי הם רצו לעשות את חג הפסח, ומשה שוב פנה אל ה’ כדי לדעת מה דינם. 3. פרשה אחרי זה התורה מספרת לנו על המקושש עצים בשבת שאמנם ידעו מה דינו (ע"פ רש"י) אולם לא ידעו באיזה מיתה הוא צריך למות. 4. בהמשך ספר במדבר מגיעות בנות צלפחד אל משה ורוצות לרשת את אביהן מכיוון שאין לו בנים. ומה שואל את הקב"ה מה יהיה דינם.

אמנם דברים אלו נאמרו למשה בסיני אולם עדיין לא הגיע הזמן שייאמרו לישראל עד אותו זמן שבו נכתבו בתורה.