בדיני קדושה יש כביכול שני דברים שבמציאות סותרים אחד את השני במיוחד בשבת וחגים 1. החזן צריך להגיד בקול את הכל בכדי להוציא ידי חובה מי שעומד בתפילה לחש. ומצד שני, צריך להגיד את הפסוק עם הציבור כדי שלא יהיה קדושה ביחיד. מה עושים בפועל, מה עדיף? 2. כשהחזן רוצה לשיר בקדושה, כגון: ממקומך, עדיף לחכות שהציבור יגיד פעם אחת ואז יחזירו וישירו או שצריך בפעם הראשונה כדי הציבור לא יגיד פעמיים? 3. כשאתה בתפילת לחש ורוצה לצאת ידי חובה ששומע כעונה כששרים, האם מותר לצאת ידי חובה ע"י מתפלל שהוא לא הש"ץ? (לא שומע את הש"ץ). 4. האם צריך לצאת ידי חובה רק בפסוקים או בכל הקדושה? והאם אפשר להמשיך להתפלל בין הפסוקים? (אם צריך לצאת ידי חובה רק בפסוקים)

עיקר הקדושה הוא שני הפסוקים קדוש וברוך. היתר הוא מילות קישור המנוסחות בצורות פיוטיות שונות ומגוונות, כגון: "ממקומך". יש עדות שאומרות אותו כל יום, יש שלא אומרות אף פעם ויש שאומרות אותו רק בשבת . אין איסור להוסיף למי שלא נהגו לומר, ומי שנוהג לאומרו ולא אמר יצא י"ח באמירת שני הפסוקים הנ"ל. מי שנמצא באמצע התפילה חייב לשתוק ולשמוע את שני הפסוקים מפי החזן, ומן הראוי שישתוק במשך כל הקדושה.