1) שמתי לב שבמספר משניות במסכתות כלאיים ושביעית ישנן גזירות של חכמים, והטעם להן: משום מראית עין. שאלתי היא מהו העניין של חשש מראית עין, האם זה כדי שפלוני לא יראה אותי עושה מעשה, ואז יבוא לעשות מעשה אסור מתוך מחשבה שאם מה שאני עשיתי זה מותר - אז גם מעשהו שלו יהיה מותר. או שזה משום "והייתם נקיים..", כדי שלא יוציאו לעז על פלוני שהוא עם הארץ, עובר עבירות ולא בקיא בהלכה? 2) האם האדם צריך להתעסק עם מחשבות מהסוג של "מה יגידו עליי", כיוון שיש בזה משום "והייתם נקיים...מישראל", או שזה לא אמור לעניין אותו מה הסביבה חושבת עליו, אלא העיקר שילך בדרך האמת ויעשה את הטוב?

1. משום מראית עין היא בעיקר כדי שלא יבוא ללמוד ממעשי האדם ולא יחשבו שהדבר מותר. 2. בדברים שניתן להסביר אותם לאחרים או כששואלים את האדם עליו לענות או להסביר את כוונתו. אולם כשאי אפשר להסביר או כשהסברים יגרמו לכך שהמעשים יתבטלו אין להימנע מעשיית הטוב והישר בעיני ה' למרות שלא כל הבריות יוכלו להבין את כוונתו.