קשה לי להבין איך אנו מצווים במצוות של מחשבה ורגשות. לדוגמא: אני לא מבינה איך אני מצווה ב"ואהבת לרעך כמוך". אני לא מסוגלת לשלוט שליטה מלאה במחשבה וברגש, ובטח שלא מסוגלת לאהוב כל יהודי. אני אשמח מאוד שהרב יענה לי. תודה!

שאלה זו נכונה בעיקרון, אולם מדוע את שואלת על מצוות ואהבת לרעך כמוך ואינך שואלת על מצוות לא תחמוד ולא תתאווה, או על מצוות לא תירא שעל פי הרמב"ם יש איסור על אדם לתת לרגש הפחד לקנן בליבו בשעת מלחמה? כיצד התורה מצווה עלינו לא להתאוות, הרי לפעמים בן אדם מתאווה בלי שליטה על כך? וכן הפחד במלחמה הוא דבר טבעי וכיצד התורה מצווה עלינו לא לפחד? האבן עזרא מדבר על כך בפירושו לעשרת הדיברות, את תשובתו הוא עונה על בסיס פסכילוגי עמוק, שאם אדם מחדיר למודעות שלו שדבר מסוים הוא מן הנמנעות, האדם לא יתאווה לו. בדרך הטבע אין לאדם חשק לדעת כמה פלנטים יש באטמוספרה מכיוון שאין לנו אפשרות לדעת לכן אדם לא מתאווה לזה. ולכן אם אדם מתחנך על דברים מסוימים שהם מן הנמנעות, בסוף לא תהיה לו תאווה לזה. לגבי ואהבת לרעך כמוך, ידוע שבטבע האנושי אדם אוהב את עצמו יותר, ולכן רבי עקיבא הסביר שהכוונה היא על דרך השלילה: מאן דעלך סני לחברך לא תעביד. מכלומר אל תעשה לחברך מה שאתה לא רוצה שיעשו לך. באופן טבעי אי אפשר לדרוש מאדם לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, חייך קודמים לחיי חבירך, ולכן רבי עקיבא דרש זאת על דרך השלילה.