אבקש להבין אחת התשובות שנכתבו לאחרונה באתר, אודות מכסה ששימש לדייסה שנתנו בה חמאה וכיסו בו סיר שיש בו בשר רותח. נאמר בתשובה, שאם הכיסוי בן יומו ואין בבשר פי ששים מהחמאה - הכל אסור. ולא הבנתי, הלא המכסה נתחלב רק ע"י ’זיעה’ (אדים), וא"כ יש לצרף גם את כל כמות הדייסה כדי לבטל את טעם החמאה הנבלע במכסה. ועוד, הלא ודאי אין בסירים שלנו טעם מהתבשיל הקודם, ואף במקרה דנן לא הורגש טעם החמאה בבשר, ומה טעם יש לאסור? בתודה ובברכה

אם כוונתך שבדייסה עצמה היה ס' נגד החמאה, אתה אכן צודק. במקרה כזה המכסה כלל לא היה חלבי. אלא שלא טרחתי לציין זאת כיוון שמסתבר ששמו חמאה כדי שתתן טעם, וכדי שתתן טעם החמאה צריכה להיות יותר מ1/60 מהתבשיל (חוץ מתבלין שנותן טעם גם בכמויות גדולות יותר ולכן אפילו באלף לא בטיל (יו"ד סימן צ"ח סעיף ח'). וכן יש עוד דברים שאינם בטלים אפילו באלף כמו דבר המעמיד). לכן מסתבר שלא התבטלה החמאה. ואם כוונתך שצריך שיהיה בדייסה יחד עם המרק פי 60 נגד החמאה ולא רק במרק, אין זה נכון. אנו לא יכולים לדעת כמה טעם חמאה בלע המכסה ולכן מחשיבים את המכסה כאילו בלע את כל טעם החמאה הקיים התבשיל (דבר זה רואים בשו"ע בכמה מקומות. ולדוגמא עיין בב"י סימן צ"ד סעיף א'). ואין זה משנה אם בסיר יש רק חמאה או חמאה ודייסה ביחד. תוספת הדייסה לא גורמת לפחות 'טעם חמאה' להבלע במכסה. לכן מבחינתנו כל החמאה נמצאת במכסה וצריך שיהיה במרק בלבד ס' לבטל החמאה. לגבי השאלה השנייה. אכן יש הבדל בין הסירים של פעם לסירים של היום. היום הסירים לא בולעים, והוכחה לכך: חמם מים בקומקום ובסיר בשרי או חלבי בן יומו, וטעם את המים. אני מבטיח שטעם המים יהיה דומה בשני המקרים, ומכאן שסירים לא בולעים. פעם הסירים היו בולעים, שמתכת בולעת. להוכחה לכך, אפשר לשים לשון על גדר מברזל (יש גדרות כאלה העשויות מרצועות מתכת שיוצרות ריבועים) ותרגיש טעם מסויים, מה שלא נכון לגבי סירים. לסיבה להבדל שמעתי שני הסברים: א. היום דוחסים את המתכת כ"כ חזק, כך שאין חללים בסיר ולכן אין בליעה. ב. היום מצפים את הסירים בחומר המונע בליעה. אבל בכל זאת מחמירים להתייחס לסירים שהם בולעים. הסיבה היא, שהואיל וחז"ל פסקו שצריך לבטל את הטעם הבלוע בסירים אין אנו יכולים לבטל הלכה זאת מהשו"ע. רק גדולי דור יכולים לשנות הלכה זו. יש התייחסות של הגר"ד ליאור לשאלה הזו באתר. עיין בשאלה המופנת אליו "בליעה ופליטה בכלי מתכת". ר' שלמה בורנשטין