ראובן נתן לשמעון חבירו שדה עם אלנות לזמן מסויים. לאחר זמן טוען שמעון שנותן מתנה בעין יפה נותן ולכן מגיע לו זכות למים שראובן היה מקבל מידי שנה מהכפר. האם יש כאן מתנה? האם ראובן זכאי גם למים הרי המים הם תלושים ומגיעים מחוץ לשדה? האם נאמר "בעין יפה נותן" גם כאשר לא ישאר לראובן טיפת מים להשקות שדות אחרים? בברכה ותודה

המחכיר צריך לתת את מכסת המים המיועדת לשדה המוחכרת לחוכר. מקורות: 1. הגמרא בב"מ קג: כותבת שעל בעל השדה לספק לאריס את כלי המים – רואים מכאן שבעל השדה צריך לדאוג לאמצעים שיאפשרו לאריס לעבוד את השדה – מזה יש ללמוד לענייננו שבלא מכסת מים כמעט בלתי אפשרי לעבד את השדה לכן על בעל השדה לספק את מכסת המים. יש להעיר שישנה מח' ראשונים האם דין זה נאמר רק לגבי אריס [שצריך להביא אחוזים מהתבואה] אבל לא לגבי חוכר [שצריך לשלם סכום קבוע בלי קשר לתפוקה של השדה] השו"ע חו"מ שכ,ג פסק שדין זה שייך בין באריס ובין בחוכר אולם הרמ"א הביא שיש אומרים שדין זה לא שייך בחוכר, בנידון דידן שבעל הקרקע החכיר את השדה כדי שהשדה תשאר מטופלת ניתן לומר שזהו התשלום בעבור החכירות ותשלום זה דומה לתשלום של האריס שהוא מגוף הקרקע ולכן במקרה זה גם הרמ"א יודה. 2. מנהג המדינה הוא להחכיר קרקע עם מכסה (כמעט ולא מחכירים קרקע בלי מכסה) ולכן כל עוד שלא התנו בפירוש אחרת הולכים אחר המנהג. היה אפשר לומר שהמנהג שייך רק כאשר החכיר בסכום המקובל אבל כאן שנתן לו בחינם או בתשלום סמלי נאמר שהפחית לו בתשלום כי הוא התכוון לתת לו פחות מהנהוג, אבל כבר נפסק בשו"ע ח"מ שכ,ה ע"פ הגמרא בב"מ קג: שהמחכיר לא יכול לטעון טענה זאת ואם הוא התכוון לתת פחות מהנהוג היה לו לאמר את זה בפירוש. 3. לא ניתן מבחינה כלכלית לעבד את השדה ללא מכסה, ולכן כאן כיוון שהמחכיר רצה שהחוכר ימשיך לעבד את השדה כדי שהיא תשאר מטופלת ודאי היתה דעתו לתת גם את המכסה שאם לא כן החוכר לא יוכל לטפל בשדה. הרב יואל פתאל