אם מגמת התורה ועמ"י היא להיות "אור לגוים" ולתקן את העולם שיהיה יותר מוסרי "ולתקן עולם במלכות שדי".. א. איך אפשר עם התורה והרי לא יודעים סיבה וטעם לכל דבר שבתורה? ב. ובכלל הרי מידותיו של הקב"ה אינם רחמים אלא גזירות, אז מה בכלל שייך טעמים וסיבות הרי ככה בורא העולם החליט וזה מה שצריך לעשות ללא טעם?

התורה בעצמה אומרת טעמים למצוות. לעשות מעקה לגג כדי שהנופל לא יפול וכן עוד רבים. יש טעמים אבל צריך לדעת שגם אם הטעם שידוע לנו לא שייך עדיין צריך לקיים את המצווה. העניין שמידות הקב"ה אינם רחמים אלא גזרות, זה בתפילה, לא להתפלל לקב"ה שירחם עלינו כמו שהוא מרחם על הציפור. לא להתפלל לקב"ה מתוך הסברא של האדם, מה שנראה לו בטעמי המצוות, משום שיכולים להיות עוד טעמים. אבל באמונה, בלימוד ובהנהגה ודאי שאפשר ללמוד עקרונות מהמצוות, מה שנראה כטעמי המצוות. ללמוד מהם אבל לדעת שיש עוד טעמים.