הקשבתי לדיון שנערך בהשתתפות רב אורתודוקסי רב קונסרבטיבי ורביי רפורמי באתר של ישיבה יוניברסיטי. שמחתי לגלות שיש מגע והידברות בין שלושת הזרמים ביהדות אמריקה. אני רואה בבני הקהילות הלא אורתודוקסיות אחים שלי וחושב שראוי לדרוש בטובתם. ואני שואל: ומה איתנו בישראל? האם דעת התורה אצלינו היא בעד מפגשים פומביים עם נציגי זרמים אחרים או שמא העמדה היא שכל עוד שאין סיכוי להחזירם בתשובה אז חבל על הזמן ורצוי להמנע מלדבר איתם?

השאלה היא מהי מטרת המפגש. בחוץ לארץ יכול להיות שישנה חשיבות במפגש כזה כדי לשמור על אחדות, לאחד את כל היהודים שייכים לעם ישראל, אבל בארץ, בשביל מה לקיים כזה מפגש? אם מפגש כזה מראה שאנחנו נותנים להם לגיטימצה- לזה אין אין שום מקום. שאלו פעם את הרב הרצוג, למה להתנגד לרפורמים, הרי יש הרבה זרמים ביהדות, אז גם הרפורמים הם זרם ביהדות! וענה הרב הרצוג, שכל הזרמים הם בתוך היהדות והרפורמים הם נגד היהדות. בתוך היהדות כולם מודים בשלוש עשרה עיקרים ובכך שאנחנו מחוייבים לפסיקת הגמרא, יכול להיות ויכוח כמו מי נפסק, אבל כולם מסכימים לעיקרון הזה. הרפורמים בכלל לא מסכימים לזה, והם טוענים שהתורה לא נצחית, והיא צריכה להשתנות לפי התקופה! לכן, מכיוון שאנחנו חולקים עליהם בצורה עקרונית, לא שייך ליצור איתם הידברות. לצורך מסויים, לא להזיק אחד לשני וכדומה אולי יש לזה מקום, אבל לא סתם.