אנו מורי הוראה ורצינו לשאול לפי המ"ב. 1- הביאור הלכה בסימן תטו כותב, שהלכה מעיקר הדין בזמן בין השמשות כמו רבי יוסי, ולכן מיקל בערובי תחומין, מנחה אחרי שקיעה וסעודה שלישית אחרי השקיעה אלא שמחמירים בשבת כמו רבי יהודה. ויתכן שנוקט כמו הגר"ז [פסקי הסידור, סדר הכנסת שבת] שבשבת פסקו לחומרא כי זה ספק של תורה באסור כרת וסקילה. בספר נדחי ישראל פרק מא כותב המ"ב שבהפסק טהרה אחרי בין השמשות תשאל שאלת חכם אולי יתכן שיש מספר דקות [דקה-שתים, אולי עד 7 דקות, שזה חצי בין השמשות] האם המ"ב כן מיקל ועוד בצירוף ר"ת? 2-אותה שאלה במקרה שביום הראשון או השביעי לנקיים בדקה אחרי השקיעה? מה דעת הרב?

שלום רב, א) ביחס לדעת המשנ"ב, איני יודע את דעת המשנ"ב בנושא זה. מ"מ למעשה הגרש"ז אויערבך זצ"ל נהג להחמיר ולהקדים כמה דקות לפני השקיעה ולא לאחר השקיעה. ב) ביחס לבדיקות בשבעה נקיים. אם לא בדקה כלל ביום הראשון לשבעה נקיים, לא מועילה בדיקה לאחר שקיעה בסוף היום הראשון. אמנם, אם עשתה מוך דחוק לאחר הפסק טהרה, והמוך נשאר בגופה עד לאחר צאה"כ, באופן שהיה גם בתחילת ליל יום א' בגופה, ניתן להחשיב זאת כבדיקה ביום ראשון. אמנם, כל זה ביחס ליום ראשון שיש אומרים שחיוב הבדיקה בו הוא מדאורייתא. ביחס לבדיקה ביום שביעי, ניתן להקל ולבדוק אף אחר שקיעה, ורק עד שתי דקות לאחר השקיעה. בשורות טובות.