1) בראשית דבריי אכתוב שאין בשאלה זו כל צד או קשר לאותם אנשים השואלים שאלות בדברי תורה ע"מ לפעול כקורדום לחפור בה ואע"פ ששאלה זו שמעתי מחוץ לספסלי בית המדרש אין לי תשובה ברורה. ידועה דעת הרמב"ן שכל חוקי תורתינו מיוסדים על פי השכל הישר, וכן הרמב"ם שכותב שמתוך דיני התורה הישרים אדם אוהב את בוראו, איך אפשר להסביר את זה שבת לא יורשת נחלה וכן אביה רשאי להשיאה למצורע או מוכה שחין או להכותה על פניה משום שזה כספו או שזכאי במצאיתה משום איבה (אב לא יפרס את ביתו?!) או מה שקנתה אישה קנה בעלה? ישנם עוד דוגמאות הקשות לי אך נראה לי שאני לא יודע את העיקר והבסיס. 2) רש"י בפרשת כי תצא (כב, טז): "ולקח אבי הנערה - מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש" - איך זה מסתדר עם סוף הפרשה (כה, ז) "ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה..."? 3) כשרש"י כותב שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש, האם זה משום צניעות או משום כבוד? קצת קשה עם המציאות של היום? אשמח מאוד אם הרב יוכל לפרט , תודה רבה

1. עיקר הנחלה היתה אדמת ארץ ישראל שמחולקת לכל אחד לעבדה ולשמרה, ועבודת השדה בקיץ ובחורף בחריש ובקציר מתאימה לגברים ולא לנשים. אמנם במקום שאין בן קבעה התורה שהבת יורשת ולא האחים או הדודים, כי מסירות הבת לכבוד אביה תתן לה כח לעבוד את כל העבודות הקשות אפילו שלכתחילה אין זה לפי כוחותיה. אמנם במקום שהירושה מצומצמת ויש בנים ובנות קבעו חכמים על פי דעת תורה כי הירושה תהיה למזון האישה והבנות, והבנים יחזרו על הפתחים. ומה שאביה רשאי להשיאה למנוול או מוכה שחין מלמדת על האחריות שמוטלת עליו שאם יהיה החתן לא מוצלח האבא שהשיא את בתו יתן את הדין. ולהלכה למעשה אמרו חז"ל שאסור לאדם להשיא את בתו קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה. ומי שהכה את בתו קטנה חיב להפריש כסף לפצותה וכשתגדל תקבל את כסף הפיצויים, ועל מה שהכה אותה שלא בצדק עבר על איסור תורה ויענש על כך. 2. כשבאים האיש והאישה לפני בית דין אין זה לכבוד האישה לדבר עם בית הדין, אמנם כשאין איש והיא צריכה מותר לה לומר את כל טענותיה בעצמה ללא שום סייג. ומותר לאישה שלא רוצה להופיע בפני בית דין לשלוח מיופה כח שיטען את טענותיה, ובזה כוחה ככח תלמיד חכם שאין זה מכבודו להופיע בפני בית דין והוא רשאי לשלוח נציג. אמנם אדם רגיל חייב להופיע בעצמו ואיננו רשאי לשלוח שליח. אם כן, כבוד האישה שקול ככבוד רב ותלמיד חכם ואין בזה שום פגם, להיפך.