במשניות קהתי מסכת עירובין פרק ה משנה ז כתוב שאם נתנו (את העירוב) חוץ לתחום אפילו אמה אחת, מה שנשכר הוא מפסיד! ובהמשך כתב בפירוש ש"העיר עצמה אינה מן המניין שנחשבת היא כארבע אמות. כשאלפיים אמה מעירובו לצד העיר אינן כלות אלא בסוף העיר או חוצה לה, אבל אם הן כלות בתוך העיר, אינו יכול לילך בתוך העיר אלא עד המקום שכלות אלפים אמה ממקום עירובו! שאלה: למה אם תחום עירובו נכנס בתוך העיר, אינו יכול ללכת אלא עד המקום שכלו האלפיים אמה מעירובו? הרי נכנס לעירו זה לא נחשב לו מקום שביתה שיכול ללכת בכל העיר ובתחומה?

הכוונה שם היא שאם כל עירו נמצאת בתוך האלפיים אמה מן העירוב, מחשיבים את העיר כאילו היא רק ארבע אמות. ולכן, אם למשל היא נמצאת מזרחית לעירוב ורוחבה 400 אמה, הוא רשאי ללכת 400 אמה נוספים לצד מזרח (כלומר, עד 2400 אמה מזרחית לעירוב). אמנם אם רק חלק מהעיר נמצאת בתוך התחום, לא הקלו להחשיב את העיר כד' אמות, ורשאי ללכת רק עד 2000 אמה מזרחית לעירוב. הואיל ומרחק זה מסתיים באמצע העיר הוא לא רשאי ללכת אפילו בחצי השני של העיר (והתוס' מסייגים שבמקרה שלן בתוך העיר רשאי ללכת בכל העיר, אולם גם במקרה זה אינו רשאי ללכת חוץ לעיר (בשונה מהמקרה הקודם שיכל עד 2400 אמה). לימוד פורה!