שלום כבוד הרב קראנו את פרק בספר משיבת נפש חלק ב' פרק י"א והרגיש לי מאוד עמוק ולא הבנתי הכל... מצורף כאן הפרק, אשמח בבקשה להסבר על מנת שבעזרת השם אוכל לזכות להבין באופן כללי את כוונת הפרק: ״עִקַּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה הוּא - שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם יִיתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְגַלָּה וּמַקִּיף, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁיג עַל מַה בַּחַר בָּנוּ בְּיוֹתֵר מִכַּלָּם, כְּמוֹ שְׁטְעַן שָׁרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם בֶּאֱמֶת הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זֶרָה וְכוּ וְעַל־כֵן בֶּאֱמֶת נִקְרָאִים יִשְׂרָאֵל "סְגַלָּה", כִּי הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, הוּא רַק כְּמוֹ סְגַלָּה שֶׁהוּא. לְמַעְלָה מֵהַשָּׁכֶּל וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִׁיג, שֶׁזֶה בְּחִינַת סוֹד הַנָּקְדָּה הַקְדוֹשָׁה הַבְּלוּלָה מִכָּל הַנָּקַדּוֹת שֶׁבְּיִישְׁרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקַדַּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמְלַבָּשׁ בְּכָל אָחָד מִישְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הַנָּקְדָּה הַזֹּאת עוֹמֶדֶת בֵּין שְׁמָד לְרָצוֹן, שֶׁזֹּאת הַנָּקְדָּה הִיא עִקֵּר הַהֶבְדֵל בֵּין יִשְׂרָאֵל לְעַמִּים, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִים לַעֲלוֹת מֵהֶרֶע שֶׁל הַשִּׁבְעִים אֲמוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמָד, וְלִכְנֹס לְכַלָּל קְדַשַׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן - וְעַל־כֵן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִילוּ אִים נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, עַד שֶׁבִּמְעָט אֵינוּ יוֹדֵעַ לְהַבְּחִין בֵּין קְרָשַׁת יִישְׂרָאֵל לְזֶהֲמַת הָעַכוּ"ם, מֵחֲמַת עֹצֶם רְבוּי קִלְקוּלָיו חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְחַזֶק עַצְמוֹ בִּנְקַדַּת יַהֲדוּתוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצַּד הַתּוֹלָדָה, שֶׁהוּא מִזְרַע שְׁרָאֵל, אַפ־עַל־פִּי שֶׁכִּמְעַט אֵינוּ מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ דשת יִשְׂרָאֵל מֵעֲצֶם קִלְקוּלָיו, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְהַאֲַמִין בָּזֶה מְאַד, כִּי הַנָּקְדָּה הַקְדוֹשָׁה הַכְּלָלִית הַזָּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת נְקַדַּת מֹשֶׁה שֶׁמְלַבָּשׁ בְּכָל אֶחָד נַ"ל, הוּא סוֹד גָּדוֹל אֲשֶׁר בְּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׁיגוּ. וְעַל־כֵּן אֲדְרַבָּא, מִי שֶׁנָּפַל בְּרַעְתָּו כָּל כָּךְ בְּבוּדַאי. הוּא בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לְהוֹדוֹת וּלְבָרֵךְ עַל חֶלְקוֹ, שֶׁהוּא מִזְזֶרַע יִישְׂרָאֵל וְלֹא עָשָׂנִי גּוֹי, וּמְלָבָּשָׁם בְּווֹ נְקְדָּה קָדוֹשָׁה כָּזֹאת, אֲשֶׁר הוּא עִקֵּר הַהֶכְדֵל בֵּין קְדַשַׁת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָעַמִּים, וְעַל־יְדֵי הַנָּקְדֵּה הַזֹּאת יְכוֹלִין הַכֹּל לַעֲלוֹת מִשְׁמָד מַמָּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, לְרָצוֹן. וּבִלְבַד שָׁלֹא יִתְיָאֲשׁוּ אֶת עַצְמָם שֶׁלֹא יִהְיוּ בִּבְחִינַת: "אֲשֶׁר אֲתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַּגּוֹיִם", שֶׁזֶה הָיָה בְּחִינַת הַפְּנָם שֶׁלֹא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִילָה, מֵחֲמַת שֶׁנָּפְלוּ בְּדַעְתָּם מְאֹד עַל־יְדֵי שֶׁיָּדְעוּ עַצֶם קְלָקוֹלָם, עַד אִשֶׁר מֵחֲמַת זֶה הָיָה קָשֶׁה לָהֶם לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, מֵאַחַר שֶׁאִינָם מְקַיָּמִין אוֹתָהּ, וּפְגם זֶה דַּיְקָא גָּרַם חַרְבֶּן בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וְהַגָּלוּת, כְּמַאֲמַר רַבוּתֵּינוּ זִכְרוֹנָם לְבָרָכָה כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא אַף־ עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, רַק אֲדַרְבָּא, הוּא בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל חֶלְקוֹ עַל נְקַדּוֹת קְרָשָׁת. יַהֲדוּתוֹ, שֶׁזֶה עִקֵּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, וּלְחַפֵּשׁ אַחַר נְקְדּוֹת טוֹבוֹת מִקְדְּשֶׁת יִישְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בְּעֲדַיִן, וּלְחַזַק אֶת עַצְמוֹ בָּהֶם, עד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל בֶּאֱמֶת לְעֲלוֹת מִשְׁמָד לְרָצוֹן. אַךְ לְזִכּוֹת לְכֹל זֶה בֶּאֱמֶת הָעֵקֶר הוּא עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים שֶׁהֵם בְּחִינַת. מֹשֶׁה, וְהֵם מְעוֹרְרִין וּמְאִירִין בָּנוּ הַנָּקְדָּה הַזֹּאת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַמְתִּיקִין כָּל הַדִּינִים וּמַעֲלִין אוֹתָנוּ מִשְׁמָד לְרָצוֹן כַּנַּ"ל: (הלכות ברכות השחר הלכה ה אות ז ח). סליחה שזה ארוך תודה רבה

שלום וברכה, אכן יש כאן נקודה עמוקה ויסודית הנוגעת לכל יהודי. בתורת הקבלה והחסידות יש מושג שנקרא 'אור פנימי' ו'אור מקיף'. אור פנימי הוא דבר שהאדם יכול להשיג ולהבין, ואילו אור מקיף הוא דבר שהוא למעלה מההשגה שלו, שאינו יכול להבין אותו בשכל, אבל הוא עדיין מאיר ומקיף אותו. וזהו מה שמבואר כאן בעניין בברכת התורה, במילים: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". שעצם הבחירה של הקב"ה בישראל היא בבחינת אור מקיף, שהרי אין לנו באמת השגה פנימית מדוע בחר הקב"ה בנו מכל העמים. אנחנו עם סגולה, העם שהקב"ה בחר בו וקירב אותו אליו, וזו נקודה פנימית שנמצאת בכל יהודי. והנקודה הזאת אינה תלויה במצבו של האדם. גם אם יהודי נפל למקום נמוך מאוד וכמעט שאינו מרגיש בעצמו שום שייכות לקדושה, הנקודה הזאת עדיין קיימת בו. ומכוחה הוא יכול להתעורר מחדש לבחור בטוב וללכת ברצון ה' יתברך. בשולי הדברים מסופר אודות אחד מגדולי הצדיקים (כמדומני על מרן הבעש"ט הקדוש זי"ע), שבערך מדרגתו הרמה אירעה לו מעידה כלשהי. מה שהשיב את נפשו ונפח בו חיות והתחזקות עצומה באותה שעה, הייתה עצם הארה זו של "אשר בחר בנו מכל העמים" ועומק ההודאה של "שלא עשני גוי", כלומר נקודת עצם היהדות שאינה משתנית לעולם. וכדברים האלה ממש צריכים להאיר ולחזק את לבו של כל יהודי, שהרי נקודת סגולה זו היא עצם מהותו ושרשו העליון כחלק מעם סגולה ומזרע ישראל. בברכת התורה,