מדוע התורה דואגת רק ללווה "לא תהייה לו כנושה" וחיוב החזרת המשכון עד בא השמש?הרי המלווה גם זקוק לקבל חזרה את כספו האם אסור לו לדרוש זאת מהלווה? ומדוע אין המלווה יכול לממש את זכותו בלקיחת המשכון לעצמו עד שהמלווה יחזר לו את ההלוואה? הדאגה צריכה להיות לא רק ללווה אלא גם למלווה !

מורי ורבי הרב חיים שמולאביץ זצ"ל אמר, שהתורה היא תורת חיים ובני אדם הופכים אותה לסם המוות. התורה מצווה על הלווה פריעת בעל חוב מצווה ועל המלווה "לא תהיה לו כנושה". ואילו בני אדם הופכים את זה, הלווה בא בטענות "לא תהיה לו כנושה" והמלווה טוען פריעת בעל חוב מצווה.