לרב שלום, אנחנו עובדים במוסד לנוער בסיכון (פנימיה). הרבה פעמים יש צורך לנסוע מטעם המוסד למקומות מסוימים (בתי ספר וכו’). עד לא מזמן היו לפנימיה רכבים והיה אפשר לנסוע איתם לכל מטרה. בגלל קיצוצים- החזירו את הרכבים לחברת ההשכרה. עכשיו צריך לנסוע לכל מקום בתחבורה ציבורית. היום אשתי היתה צריכה לנסוע עם אחד הילדים של הפנימיה ובגלל שזה לא היה שייך בתחבורה ציבורית (הגעה מאוד מסובכת, היא בהריון) הצעתי לה לנסוע עם הרכב הפרטי שלנו ושהפנימיה תחזיר לנו את הוצאות הדלק (זה לא יותר יקר מנסיעה בתחבורה הציבורית). קרתה תאונה בדרך, ב"ה כולם בסדר חוץ מהאוטו. היות ואם זה היה ברכב של הפנימיה (כפי שהיה עד לא מזמן) פשוט (לענ"ד) שהפנימיה צריכה לקחת אחריות על תאונות שקורות ברכבים שלה כאשר נוסעים בשליחותה, האם נכון לומר שגם במקרה זה יש לפנימיה אחריות? מכיוון שאנו לא נתבע מהם דבר (זה לא שייך מפאת חוסר הנעימות), האם אפשר להשתמש בכסף מעשר כדי לשלם את הנזק (הפנימיה היא בהחלט מקום שאפשר לתרום אליו מעשר כספים)? האם הדבר ראוי?

שלום וברכה. התשובה בקיצור: אין לשלם את הוצאות התיקון מכספי מעשר. להלן פירוט הדברים: ראשית לגבי הנחת היסוד שלך שאם התאונה הייתה ברכב השייך לפנימיה הרי הפנימייה הייתה חייבת, הדבר אינו פשוט, והדבר תלוי בנסיבות התאונה. ישנם מצבים בהם הנהג נחשב אדם המזיק, ואף אם אינו אדם המזיק הרבה פעמים הוא נחשב פושע ואז אף על פי שהוא שומר חינם על הרכב הוא חייב בתשלום. לגבי עצם השאלה בכל אופן אין מקום לשלם את תיקון הרכב מכספי מעשר כספים, מפני שאין אומדנא ברורה שהפנימייה הייתה מוכנה לקחת את הסיכון לתאונת דרכים ולהתחייב בהוצאות התיקון, ואדרבא מכך שהפנימייה הפסיקה את השימוש ברכבים פרטיים נראה שרצתה למנוע מעצמה את כל העלות של נסיעה ברכבים הכוללת גם נזקים, לכן לא נוצר חוב של הפנימייה וממילא אי אפשר לשלמו מכספי מעשר. יש לסייג את האמור שאם הנסיעה הייתה נסיעה של התנדבות גמורה כגון נסיעה שלא הייתה חייבת בה במסגרת עבודתה, או אם בגלל שהייתה בתחילת הריון היו פוטרים אותה מן הנסיעה והיא התנדבה בכל זאת ועשתה אותה הרי זו נסיעה של חסד ואפשר לשלם את הוצאות הנסיעה מכספי מעשר, אך אם הייתה חייבת בנסיעה במסגרת עבודתה, והיא עשתה זאת ברכב לצורך הנוחות שלה אין לעשות זאת מכספי מעשר. בברכה הרב יהודה חי לנזר